בקשר לנדר של של תרומה, אם במחשבה חשבתי, בלי לרצות בלי להתכוון על תרומה, כלומר בלי שליטה. ובמקביל בשפתייים אמרתי בלי נדר בלי נדר. האם זה נחשב או לא נחשב כנדר? ומתי אומרים את המילה "בלי נדר" ראיתי שזה בדבר מצווה או מעשה טוב. אבל נגיד בן אדם שואל את באה אלי ביום שלישי, צריך להגיד, או לא חייבים? או נגיד מבקשים ממני בעבודה לעשות כך וכך למשל לסדר קבלות או לא לעזור למסלול נגדי משעובדים בו, לרשום מספרי רכב בקבלות וכדומה. האם צריך להגיד בלי נדר, כי אי אפשר לדעת מה יהיה. אולי נשכך לעשות כך וכך ואולי כן נעזור כי יש הרבה עבודה? האם ניתן לחדד את המושג...

אם אדם החליט בלב החלטה גמורה לתת צדקה זה נדר שצריך לקיים, אבל אם רק חשב שהוא רוצה או חושב לתת ללא החלטה פנימית אין זה נדר. כל אמירה שיש בה משום התחייבות לעשות מצוה כמו ללמוד בבקר גמרא במשך שעה או לקרוא פרק תהילים , או לתת צדקה לעני , או לכבד אב ואם , או לבקר חולים יש בזה משום נדר ואם האדם לא רוצה להתחייב צריך להוסיף בלי נדר. אם האמירה לא קשורה למצוה כמו הבה ניפגש מחר או בשבוע הבא ניסע לטייל, או נלך לקנות משהו כל זה לא חשוב ואין צריך לומר בלי נדר אמנם אם יש הבטחה למישהו שעלול להתאכזב צריך לבקש את סליחתו לא בגלל נדר אלא שלא לצער אדם. וכן הבטחה לעשות עבודה כשסומכים עלינו אפשר לומר בתקוה שיתאפשר לי בעזרת השם אבל אין כאן שום נדר ולא צריך להזכיר בלי נדר.