אומרים שיוסף החביא את הגביע אצל בנימין על מנת שהאחים יוכלו לכפר על מכירת יוסף בכך שיבקשו מיוסף לשחרר את בנימין, והרי האחים התחננו ליוסף שלא יעשה לבנימין כלום, אם כך, האחים כיפרו על החטא, אז מדוע בכל זאת הסכים ה’ שיהרגו עשרת הרוגי מלכות הרי עשרת השבטים כבר כיפרו על החטא, האם יכול להיות שעשרת הרוגי מלכות נהרגו לשוא?

תוצאות החטא משפיעות על העולם בשני כיוונים. האחד, על החוטא עצמו שעשה מעשה עברה, והשני על העולם. אדם העושה חטא אומנם מושפע ממנו אבל הקב"ה נתן לו אפשרות לעשות תשובה ולחזור למדרגתו. יותר מזה, החטא יכול לגרום לאדם מנוף לעליה רוחנית יותר ממה שהיה, שגדולה תשובה שהופכת זדונות לזכויות, כלומר, אדם שמצליח לקחת את הנפילה שלו ולא רק שלא מתייאש אלא להיפך מתאמץ לתקן ולהשתפר ולהתקדם מראה שגם הנפילות שלו הם שלב בעליה הרוחנית שלו ולכן הם נהפכים לזכויות. את הצד הפרטי של החטא אפשר לתקן באופן אישי. על העולם ההשפעה היא יותר מורכבת. הרמב"ם מביא שעל האדם לראות את העולם כאילו נידון בכף מאזניים והם שקולים, חצי מצוות וחצי עבירות, וכל מעשה שלו משפיע לכאן ולכאן, אם עשה מצווה דן את כל העולם לכף זכות ואם עשה עבירה, חלילה, דן את העולם לכף חובה. כשהאדם חוטא נשאר רושם שלילי על העולם והתשובה הפרטית שלו לא מתקנת את ההשפעה הכללית שיש לחטא על העולם אלא מוסיפה אור לרשמים החיוביים הכלליים של העולם. ולכן אף שחזר בתשובה יש לתקן את החטא. יוסף לא החביא את הגביע כדי שהאחים שלו יכפרו על חטאם אלא כדי לבדוק האם הם הבינו שמכירתו היא מעשה רע ושבו ותיקנו את מעשיהם. ואכן המסירות של יהודה לבנימין מראה שהאחים הבינו שצריך לתת הכל למען אח אחר ולא להפקיר אותו ברגעים קשים, ולכן ברגע זה דווקא בוחר יוסף להתגלות לאחיו. אבל את הרושם השלילי של המעשה עם ישראל היה עוד צריך לתקן ועל זה אמרו חז"ל שנהרגו עשרת הרוגי מלכות.