האם גילוי עריות מיוחס לכל הנשים חוץ מאישה שהיא נשואה לך, או שזה מיוחס רק לנשים מהמשפחה, האם גילוי עריות זה איסור נגיעה או שזה איסור משכב? אם נגעתי באישה שהיא לא נשואה לי עברתי על גילוי עריות? ואם נכרי מצמיד אליי אקדח ואומר לי רק לגעת באישה שלא נשואה לי במקרה כזה צריך למות, רק על נגיעה? הרב, אני נורא מבולבל, והייתי רוצה שכבוד הרב בדיוק יסביר לי מה זה גילוי עריות.

1 - גלוי עריות מיוחס על פי התורה לאותם הנשים במשפחה שהוזכרו בפרשת אחרי מות, (ומדברי חכמים יש עוד כמה קרובות משפחה האסורות). כמו כן יש גלוי עריות באשת איש. איסור נוסף שמצינו הוא גילוי ערוות נידה. מכיוון שיש איסור נידה הרי שכיום מכיוון שהרווקות בדרך כלל אינן טובלות, הרי הן אסורות! למעשה יש איסור שכיבה (וביחס לאיסור נגיעה עיין בסעיף הבא) גם עם רווקה שטבלה, הן משום איסור זנות המוזכר בפרשת קדושים "אל תחלל את בתך להזנותה..." וכפי שפסק הרמב"ם בספר המצוות מצווה שנ"ה היא שהזהרנו שלא לבוא על אשה בלא כתובה ובלא קידושין, והן משום גזירת חכמים שאסרו להתייחד עם הפנויה. (ואין כאן המקום להאריך בנקודה זו). 2 - ביחס לשאלתך האם איסור עריות כולל גם נגיעה, התשובה היא שכן, וכפי שאוסר הרמב"ם המובא להלן את החיבוק, כאשר ברור שאין הבדל בין חיבוק לשאר נגיעת קירבה. וכך נכתב במנין המצוות לרמב"ם מצווה שנ"ג "שלא לקרב לעריות בדברים המביאים לידי גילוי ערוה כגון חיבוק ונישוק ורמיזה וקפיצה שנאמר "אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה", מפי השמועה למדו שזו אזהרה לקריבה המביאה לידי גילוי ערוה". הרמב"ן אמנם סבר שאיסור דברים אלו אינו אלא מדרבנן, ומכל מקום לעניין מעשה אין הבדל, וכבר סיכם זאת בשולחן ערוך אבן העזר סימן כא "צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד. ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה. ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור. ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה. ואסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה, אפילו אינם עליה, שמא יבא להרהר בה". כפי שהוסבר לעיל גם הנידה כלולה בעריות ולכן גם היא בכלל איסורים אלו, וביחס לפנויה שטבלה נראה באופן פשוט שאסור מדברי חכמים, שכשם שאסרו חכמים את היחוד אסרו גם את שאר ההתקרבויות. 3 - בנגיעה של נימוס, כגון לחיצת יד לשם כבוד, נחלקו גדולי הפוסקים, בשעת הדחק גדולה ניתן לסמוך על המקילים, וראוי לשאול בזה שאלת חכם. כ"ש שיש מקום להקל בשעת דחק בנגיעה שאין בה שום כוונה כלל, כגון בדוחק באוטובוס. 4 - כפי שהזכרת חייב אדם למסור את נפשו למות ולא לעבור על גילוי עריות, ונפסק ברמ"א בשו"ע יו"ד סימן קנ"ז, שלא רק על השכיבה עצמה חייבים למסור הנפש אלא אף על שאר איסורי תורה שבעניין, ולכן ברור שלפי הרמב"ם שאיסור הקירבה הוא דאורייתא חייב למסור את נפשו על כך. אומנם אם אין הנגיעה בדרך של התקרבות וחיבה למרות שאסורה מדרבנן לחלק מן הפוסקים, הרי שאין חייב למסור עליה את הנפש. 5 - התשובות שנתנו כאן הינם בגדר עקרונות בלבד, ולכן בכל שאלה מעשית יש לשאול תלמיד חכם ולפרט את פרטי המקרה. בברכה, הרב חננאל פאטשינו.