במאמרו של כבוד הרב כלאב שליט"א בקוממיות ובערוץ 7 בנושא תרומת אברים, מפרט בהרחבה את השיטה הטוענת כי מוות של המח המכונה מוות קליני, הינו מוגדר כזמן המוות לנטילת אברים ובסוף המאמר כמעט בדרך אגב מזכיר כי לא דעת כולם נוחה מכך. ככל הידוע לי אותם פוסקים שלא מקפידים על מיתת הלב ובכך מציבים אפשרות לנטילת אברים דורשים לכל הפחות מיתה גם של גזע המח-דהיינו אי אפשרות נשימה עצמית, מה דעת הרב בנושא? כמו כן מאחר ובמקומינו הרופאים אינם יהודים ו"מקילים ראש" בקביעת המוות ובזרוז המוות הקפדנו להורות כי מוות יוגדר אך ורק באי תפקוד של המח, גזע המח והלב, האם יש להמשיך להורות כך או לא-עיקר השאלה נוגע כמובן לניתוק מכונת הנשמה ומכונת לב אך לפעמים גם לתרומת אברים, וכן איך לנהוג במצב של חולה סופני או גוסס שתלוי במכונת הנשמה וניתוקו ממנה יוביל למוות לא מידי מאחר ויש בכוחו עדיין לנשום למשך זמן מה (-שניות, דקות, שעות)? אציין כי השאלה נוגעת למעשה.

יש לציין שהנכתב בשבועון קוממיות בנושא תרומת אברים הינו הבהרה קצרה של הנושא, אבל לעניין הלכה למעשה, כמובן שיש להתיישב בדבר היטב. וכבר נפסק ע"י הרבנות הראשית לישראל, על פי מאמרו של הרב הראשי הרב אברהם שפירא שליט"א (מובא בשלמותו להלן) כיצד יש לנהוג למעשה. ואחד הדברים החשובים מאוד שרק רופאים נאמנים ובפיקוח של רבנים מומחים לדבר יקבעו שהאדם הנדון אכן מת לפי ההלכה. ויש לפרסם כלל זה בכל מקום כדי שחס וחלילה לא יקלו בהריגת המועמד להוצאת אבריו. ובאשר למיתת המח, גזע המוח והלב, כאשר המוח מת פוסקת כל הפעילות של חיים בגוף. אולם לקבוע שבאמת המוח מת, ולכן גם גזע המוח מת וכל שאר האברים צריך למלא את הנאמר בפסק ההלכה הנ"ל בברכה הרב אברהם יצחק כלאב מפאת חשיבות העניין וחוסר בהירות בנושא מובאת כאן החלטת מועצת הרבנות הראשית משנת תשמ"ז במלואה. הרבנים הראשיים באותה תקופה היו הרה"ג אברהם שפירא שליט"א והראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו שליט"א. כמו כן חתומים על ההחלטה הרה"ג שאול ישראלי זצ"ל והגרז"נ גולדברג שליט"א ועוד רבנים ורופאים ידועי שם. נוסח ההחלטה מפורסם בתחומין ז, עמ' 187 ובעוד מקומות. מועצת הרבנות הראשית לישראל השתלות הלב - החלטת הרבנות הראשית ב"ה, ירושלים השלמה ת"ו, א בחשון תשמ"ז מועצת הרה"ר בישיבתה היום א' דר"ח מרחשון תשמ"ז אישרה פה אחד את המלצות ועדת ההשתלות כדלקמן: 1. הרבנות הראשית לישראל נתבקשה על ידי משרד הבריאות לקבוע את עמדת ההלכה ביחס להשתלות לב בישראל. לשם כך מינתה הרה"ר ועדה משותפת של רבנים ורופאים, אשר למדה בעיון את ההבטים הרפואיים וההלכתיים הנוגעים לשאלה. הועדה נעזרה ביעוץ וחוות דעת של גדולי הרופאים בתחום זה בבתי החולים הדסה ושערי צדק בירושלים. 2. בתחילת עידן השתלות הלב (לפני 17 שנה) נפסק ע"י הגאון הרב משה פינשטין זצ"ל והרה"ר לישראל הגרא"י אונטרמן זצ"ל לאסור השתלת לב מדין רציחה כפולה של התורם והמושתל כאחד. ב-10 השנים האחרונות חל שינוי יסודי בנתונים העובדתיים והרפואיים הנוגעים להשתלות לב כדלקמן: א. הצלחת הניתוח אצל המושתל מגיעה לכ80%- של "חיי עולם" (הוותרות בחיים לפחות שנה לאחר ההשתלה), וכ70%- נשארים בחיים חמש שנים. ב. ניתן כיום לקבוע באופן אמין ובטוח שהפסקת הנשימה של הנפטר היא סופית ובלתי נתנת לחזרה. ג. הובאו לפנינו עדויות שאף הגר"מ פינשטיין זצ"ל התיר בזמן האחרון ביצוע השתלת לב בארה"ב, וכן ידוע לנו על רבנים גדולים המיעצים לחולי לב לעבור השתלת לב. 3. מאחר והשאלה נוגעת לפיקוח נפש ממש, חובה עלינו להכריע בהלכה זו באופן ברור בבחינת יקוב הדין את ההר. 4. בהסתמך על יסודות הגמ' ביומא (פה) ופסק החת"ס חיו"ד סי' שלח, נקבע המות על פי ההלכה בהפסקת הנשימה (וראה שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ח"ג סי' קלב). לכן יש לוודא שהנשימה פסקה לחלוטין באופן שלא תחזור עוד. זאת ניתן לקבוע ע"י הוכחת הרס המוח כולו, כולל גזע המוח שהוא הוא המפעיל את הנשימה העצמית באדם. 5. המקובל בעולם הרפואה שקביעה כנ"ל (בסעיף 4) דורשת 5 תנאים: א. ידיעה ברורה של סיבת הפגיעה. ב. הפסקה מוחלטת של הנשימה הטבעית. ג. הוכחות קליניות מפורטות שאכן גזע המוח הרוס. ד. הוכחות אובייקטיביות על הרס גזע המוח באמצעות בדיקות מדעיות, כגון BAER. ה. הוכחה שהפסקת הנשימה המוחלטת ואי פעילות גזע המוח נשארים בעינם למשך 12 שעות לפחות, תוך כדי טיפול מלא ומקובל. 6. לאחר שעיינו בהצעה לקביעת המוות כפי שהוצעה על ידי רופאי ביה"ח הדסה בירושלים בתאריך ח' בתמוז מ"ה והוגשה לרה"ר בתאריך ה' בתשרי תשמ"ז, אנו מוצאים אותה כיכולה להיות מקובלת על פי ההלכה אם תתווסף לה בדיקה אובייקטיבית מדעית ((BAER של גזע המוח). 7. לאור האמור, הרבנות הראשית לישראל מוכנה להתיר השתלת לב (מנפגעי תאונה) במרכז הרפואי הדסה בירושלים בתנאים הבאים: א. קיום כל התנאים לקביעת מותו של התורם כפי שאמור למעלה. ב. שיתוף נציג הרבנות הראשית לישראל כחבר מלא בצוות הקובע את מותו של התורם. נציג זה ימונה על ידי משרד הבריאות מתוך רשימה שתוגש למשרד הבריאות ע"י הרה"ר, פעם בשנה. ג. תינתן מראש הסכמה בכתב של התורם או משפחתו למתן תרומת הלב. ד. הקמת ועדת מעקב עליונה מטעם משרד הבריאות בשיתוף הרה"ר ((REVIEW COMMITTEE) לבדיקת כל מקרי השתלות הלב בישראל. ה. משרד הבריאות יקבע בתקנות ארציות את כל הנהלים הנ"ל. 8. עד לקבלת התנאים המפורטים בסעיף 7 אין עדיין שום היתר לביצוע השתלות לב בישראל. 9. אם ינתן היתר עפ"י התנאים המפורטים בסעיף 7, אזי תוקם ועדת מעקב של הרבנות הראשית, שתפקידה לוודא מילוי מלא של תנאי ההיתר.