אני בת 31.5 ויצאתי שנתיים עם בחור שקטן ממני ב-6 שנים, עבדנו יחד, הוא נפרד מחברה שמאוד אהב שהיתה לו שנתיים ואמרה שלא אוהבת אותו יותר, ואני והוא התחלנו ישר לצאת, הוא מקסים, הגון, מילא אותי בשמחה, היינו זוג מושלם. העלתי בפניו את שאלת החתונה לפני שנתיים, הוא לא "ראה" אותנו מתחתנים ואז נפרדנו, לאחר 3 שבועות הוא ביקש שנחזור אמר שקרה "נס" ויכול להיות שאנו זיווג מתאים, היינו יחד עוד שנה, גרנו יחד עוד 4 חודשים והכל היה נפלא עד ששוב העלתי את השאלה ושוב קיבלתי את אותה התשובה. שנינו עדיין מאוד מאוהבים, הוא לפעמים מתקשר ומתגעגע ואומר שלא יכול להיפגש כי הוא מתרגש... ואני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו ולרצות לחזור, מה עושים? אני רוצה שהוא יהיה בעלי, אני באמת מרגישה שהוא האחד, ולא יכולה לחשוב להיות עם מישהו אחר, אני קוראת כל יום פרק תהילים של אותו יום, מתפללת בוקר וערב, ומאמינה גדולה בקדוש ברוך הוא.

ברור שיש לבחור שאת מדברת עליו חיסרון בהכרת חיי הנישואים ובברכה הגדולה הקשורה בהקמת משפחה שמזכה את האדם להתחבר אל עם ישראל ובזאת להתקשר לעולם הנצח. אולם נראה כי קצת אשמה יש גם לך, אם את נותנת לו להרגיש שהוא יכול לקבל ממך אהבה, טיפול ורגש גם ללא נישואים. את מעכבת בעדו את ההחלטה לקבל אחריות שיש בה קצת כובד כאשר הוא מרגיש שגם ללא אחריות יוכל "להנות מן החיים". עלייך להודיע חד משמעית שללא נישואים לא יהיה שום קשר ביניכם ובע"ה תראי שאז יקבל החלטה במהירות ותזכו לבנות בית בשמחה בקרוב.