האם נשים נוצריות נשואות נקראות אשת איש לפי ההלכה?

בשאלה לא מבואר למי הנשים הנוצריות נשואות, ליהודי או לגוי . ודאי אם יהודי התחתן עם גויה הקידושין לא חלים כמו שכתבה המשנה בקידושין דף סו: "וכל מי שאין לו עליו ולא על אחרים קידושין הולד כמותה ואיזו זה? זה וולד שפחה ונוכרית" נשאר לנו לברר אם גוי שנשא גויה היא נחשבת לאשתו לפי ההלכה. כתב הרמב"ם (הלכות מלכים פרק ט הלכה ז): "אין בן נח חייב על אשת חבירו עד שיבוא עליה כדרכה אחר שנבעלה לבעלה, אבל מאורסה או שנכנסה לחופה ולא נבעלה אין חייבין עליה, שנאמר והיא בעולת בעל, במה דברים אמורים בבן נח שבא על בת נח" וכן כתב המגיד משנה (הלכות אישות פרק א הלכה א): "קודם מתן תורה וכו'. זה פשוט ומבואר בהרבה מקומות דלעכו"ם בייחוד בעלמא הויא אשתו וכיון שבא עליה לשם אישות הויא לה אשת איש שחבירו עכו"ם חייב עליה כנזכר פרק ט' מהלכות מלכים ומלחמותיהן". א"כ מבואר שגוי שבא על גויה לשם אישות נחשבת היא כאשתו. ביהודי שבא על גויה איו חילוק בין גויה פנויה ובין אשת איש, ומדובר באיסור חמור מאוד, וכך כתב השו"ע (אבן העזר סימן טז, א-ב): "ישראל שבעל כותית דרך אישות... הרי אלו לוקים מן התורה שנאמר לא תתחתן בם. (ומוסיף הרמ"א) הגה יש חולקים בזה. אבל הבא על הכותית דרך זנות במקרה חייב עליה מדרבנן משום גויה ומשום זונה ומכים אותו מכת מרדות. ואם ייחדה לו בזנות חייב עליה משום נשג"ז (נדה ,שפחה, גויה וזונה)". (מקור הדברים בגמרא עבודה זרה לו: עיין שם) רואים אם כן שיש שני מצבים, דרך אישות שנאסר לדעת השו"ע מדאורייתא, ודרך זנות במקרה שנאסר מדרבנן. מדיוק הלשונות נראה שדרך אישות הכוונה כל שחיים יחד כמנהג איש ואשה, אף אם לא עשו מעשה נישואין רשמי. ועל כן, זוג שחי בקביעות יחדיו, לדעת השו"ע, עובר על איסור דאורייתא. כתב הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (פרק יב הלכה ד): "כל הבועל גויה בין דרך חתנות בין דרך זנות אם בעלה בפרהסיא, והוא שיבעול לעיני עשרה מישראל, אם פגעו בו קנאין והרגוהו הרי אלו משובחין וזריזין , ודבר זה הלכה למשה מסיני, וראיה לדבר זה מעשה פנחס בזמרי". א"כ מצאנו מדרגה נוספת לחומרא וזה בעילה בפרהסיא, שאסור מהלכה למשה מסיני וקנאים פוגעים בו. כתבו המפרשים בדעת הרמב"ם, שגם החי עימה באופן גלוי נחשב בפרהסיא, ולאו דווקא צריך בעילה בפרהסיא. למסקנה, יש מספר מצבים וחומרות באיסור קיום יחסי אישות עם גויה: בפרהסיא- אסור מהלכה למשה מסיני, וקנאים פוגעים בו. דרך חתנות- על פי השו"ע, אסור מן התורה. דרך זנות- באקראי, אסור מדרבנן. ממשיך הרמב"ם בהלכה יג: "אל יהי עון זה קל בעיניך מפני שאין בו מלקות מן התורה, שגם זה גורם לבן לסור מאחרי ה', שהבן מן השפחה הוא עבד ואינו מישראל, ונמצא גורם לזרע הקדש להתחלל, ולהיותם עבדים, הרי אונקלוס המתרגם כלל בעילת עבד ושפחה בכלל לא יהיה קדש ולא תהיה קדשה". ובגמרא ערובין יט. כתוב: "אלא הא דכתיב "עברי בעמק הבכא" - ההוא דמחייבי ההיא שעתא בגיהנם, ואתי אברהם אבינו ומסיק להו ומקבל להו, בר מישראל שבא על הגויה דמשכה ערלתו ולא מבשקר ליה". (תרגום: על הפסוק "עברי בעמק הבכא דורשת הגמרא על אלו שמתחייבים להיות בגיהנם ובא אברהם אבינו ומעלם ומקבלם, חוץ מישראל שבא על הגויה שנמשכת ערלתו ולכן אינו מזהה אותו). ובספר הזהר כתוב: (תרגום) שלשה המה דוחים את השכינה מהעולם וגורמים שאין דיורו של הקב"ה בעולם ובני אדם צועקים ואינם נענים ואחד מהם זה השוכב עם בת אל נכר... (זהר שמות דף ג עמוד א). ועיין עוד שם שמאריך בגודל הקלקול והפגם. הרב אברהם זרביב