כאשר אני מהרהר בלב שלי על עבירה, שאני רוצה לעשות, ואני מתגבר על היצר שלי ולא עושה את העבירה, האם זה נחשב שיש לי עבירה יותר חמורה, לפי זה שאומרים ש"הרהורי עבירה קשים מעבירה"?

כוונת חכמנו ש"הרהורי עבירה קשים מעבירה" אינה מתייחסת לעונש על ההירהורים אלא על עוגמת הנפש והייסורים שהם מביאים על האדם. כמובן שאסור לאדם לגרות את עצמו ולהרהר הירורים המביאים לידי עבירה. אך אם נכשל בכך, אין זה חמור יותר ממי שנכשל בגוף העבירה. אבל יש הבדל בין העבירה להירהורי עבירה. העבירה היא מקומית, עם התחלה וסוף, ואילו הירהורי עבירה מלפפים את האדם עד אין קץ וגורמים לאדם ייסורים רבים שכן הם מגרים את הדימיון שלו וגורמים לו להסחף לעולמות שבמציאות אין שום סיכוי שיוכל להגיע אליהם. תאוותו מתגברת ואין לו שום יכולת לממשה - גם אם יפול בחטא הוא יגלה עד כמה רחוקה הנאת החטא ממה שדמיין לעצמו. הוא נשאר מתוסכל וכואב על שגם חטא וגם לא קיבל את מה שחלם עליו. תלמידי רבי ישראל בעל-שם-טוב כתבו בשמו שבמקום שמחשבתו של אדם נמצאת, שם הוא נמצא. יכול אדם לשעסוק בכל מיני עניניים - אבל המקום האמיתי שבו הוא נמצא הוא המקום והדבר עליו הוא חושב. יכול אדם ליפול בחטא - אבל במחשבתו להשאר מרוחק מן החטא מפני שהוא אינו רוצה בו. ויכול אדם לעסוק בדברים שאין בהם חטא אבל להיות שקוע בחטא במחשבתו. מוטב להתרכז במחשבות חיוביות על בנין ויצירה ולתכנן מראש כיצד לדחות מעליך את מחשבות היצר הרע.