אם אני מוכר מוצר בתשלום אחד במחיר 800 ש"ח או בחמישה תשלומים במחיר 1,000 ש"ח (כל תשלום מאתיים) זה נראה ריבית, אבל לא ברור לי מדוע זה ריבית. את המאתיים ש"ח (הפרש בין 800 ל1000) נחלק לשתי קבוצות. קבוצה א’ זה 50 ש"ח שזה החזר הוצאות גביה וכלל לא ריבית, שהרי אני צריך לשלם עמלת המחאות דחויות לבנק או לחלופין לשלוח כל חודש שליח לבנק להפקדת ההמחאה בזמן הפרעון. זאת אומרת שהמחיר הוא 950 ש"ח + 50 ש"ח החזר הוצאות גביה. קבוצה ב’, 150 ש"ח, שגם הם אינן ריבית שהרי המחיר הוא 950 ש"ח בין במזומן בין בתשלומים, אלא שבמקרה של מזומן נעשית פה עיסקה נוספת והיא: אני קונה מהלקוח שקט נפשי (בתשלומים אין שקט נפשי כי מי אמר שישלם) ששווה 150 ש"ח. אז למה בצעם יש פה ריבית ?

ככלל, כל חפץ שמוכרים בהקפה ביותר משוויו מסתבר שהמוכר מעלה את מחיר החפץ מפני הארכת זמן התשלום, וזה שכר המתנת מעות, ואסור משום אבק ריבית. (ריבית מן התורה היא רק בדרך הלוואה ולא בדרך מקח וממכר). ישנם חמישה תנאים שרק אם כולם מתקיימים מותר למכור בהקפה במחיר הגבוה: א. שהמוכר לא יאמר לקונה שמוכר לו במחיר זה משום שדוחה את זמן התשלום. ב. שאין לדבר מחיר קבוע וידוע אלא נמכר בחנויות במחירים שונים. ג. שהמוכר לא יעלה את מחירו ביותר מעשרים אחוזים מהמחיר הגבוה ביותר שיכול למוכרו במזומן. ד. שהמוכר לא יאמר לקונה שאם ישלם מיד ימכרנו לו בפחות. ה. שהמוכר לא רשם עליו שני מחירים, מחיר נמוך עבור תשלום במזומן, ומחיר גבוה עבור תשלום לאחר זמן. (נפוץ בחוברות מכירה של חברות אשראי, ועוד). אדם שבא לקנות מוצרי חשמל או רהיטים או שאר מוצרים שדרך לקנותם בהקפה בכמה תשלומים במחיר גבוה ממחירם במזומן, צריך להיזהר שלא לקנותם בתשלומים במחיר הגבוה אם לא התקיימו כל חמשת התנאים הללו. האיסור הוא הן על הקונה והן על המוכר, כמובן. לשאלתך ביתר פירוט: א. החזר הוצאות גביה, כמו שאר הוצאות המוכר וכן הרווח, נכללים במחיר הסופי ואין להפרידם ממחיר עלות המוצר. ב. אם המחיר האמיתי בכל החנויות הוא 950 במזומן, ואתה מציע ללקוח להוזיל את המחיר ולעשות הנחה אם ישלם במזומן, הרי שזו מחלוקת הפוסקים בין ה"מחנה אפרים" שמתיר, ל"משנה למלך" שאוסר, ודעת רוב האחרונים לאסור בזה מקורות: בבא מציעא סה., שו"ע יו"ד קע"ג סעיפים א-ב ונושאי הכלים שם, משנה למלך הל' מלוה ח,א. , מחנה אפרים דיני ריבית סימן לא, ספר מלוה הק הל' ריבית פרק ט'. בברכה, הרב ניר אביב.