היה ויכוח ביני לבין אדם.טענתי כי כהן מצורע עוד לא מצורע עד שהכהן לא אמר זאת. ז"א, הוא הולך אל הכהן לבדוק האם הנגע הוא נגע צרעת, והכהן "מאבחן" האם זה נגע צרעת או שלא. עוד אמרתי כי כהן שהוא עצמו נגוע בנגע צרעת - לא יכול לבצע "אבחנה" לעצמו, ולכן עליו ללכת לכהן אחר, שכן אין אדם שם לב למגרעותיו. אותו אדם אמר שלא נכון הדבר. האם צדקתי?

המשנה במסכת נגעים (פרק ב משנה ה') כותבת, שכהן אינו יכול לראות את נגעי עצמו, והדבר נלמד מפסוקים. לגבי האבחנה של הכהן עצמו, הדבר תלוי במחלוקת. במנחת חינוך (מצוה קסט, אות יט) דן בשאלה זו ומביא את הצדדים השונים, האם כהן יכול לאבחן וכהן אחר יפסוק טמא או טהור או שכהן אחר יאבחן והוא עצמו יפסוק על פיו או שאולי זו גזירת הפסוק שכהן לא רואה ולא פוסק לעצמו. ועיין גם ב"משנה אחרונה" במסכת נגעים ובר"ש שם הדנים בעניין.