על הפסוק "לשחוק אמרתי מהולל" (קהלת ב’,ב’) רש"י מפרש - "מעורבבת בבכי ואנחה". כלומר - מהול. אולם בשבת ל’, ב’ על הפסוק הזה הוא מפרש אחרת - "מהולל - משובח". למה רש"י אינו עקבי בפרושו, למה זה השינוי?

השאלה אינה על רש"י מאחר ורש"י מפרש בכל מקום לפי עניינו. שלמה המלך בקהלת מנסה לברר את עניין השמחה (בפסוק א). ומסקנתו "לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זה עושה". מסקנתו היא שלילית ולכן יש לפרש את הפסוק שמהולל זה לשון מעורב בבכי ואנחה. הגמרא במסכת שבת מביאה סתירה בין שני פסוקים בספר קהלת ולכן יש הכרח להסביר פסוק זה בלשון שבח. השאלה היא על הגמרא, מדוע הגמרא לא מסבירה את הפסוק בקהלת בלשון צער, כמו שפירש רש"י על קהלת, וכך לא תהיה סתירה בין הפסוקים? שאלה זו שואלים המהש"א והבן יהוידע. תשובת המהרש"א, שהמילה מהולל מיותרת בפסוק והיה אפשר לומר השחוק והשמחה מה הם עושים, ולכן דורשת אותו לשבח. והבן יהוידע מסביר, ש"אמרתי" אומר לנו שיש כאן חידוש של שלמה המלך. כולם יודעים שהשחוק הוא לא טוב אבל אם יש כאן חידוש של קהלת כנראה שלשיטתו השחוק הוא חיובי.