- על הפסוק "המלמד ידי לקרב אצבעותיי למלחמה" - האם יש איזה שהוא הסבר לכך שידיים מקבילות לקרב ואצבעות למלחמה? - מקובל להגיד שכל מי שאומר ששלמה חטא אינו אלא חוטא בעצמו. אך בכל זאת כיצד אפשר להסביר שהחכם מכל האדם זנח את שכלו ונטה אחרי ליבו בגלל נשים? - מדוע אנו מטבילים את הלחם במלח על שולחן השבת ומה המקור לכך? -תודה רבה-!!

1. המלבי"ם מבאר שהקרב הוא לחימה מקרוב ואילו מלחמה היא לחימה מרחוק, ובלחימה מרחוק משתמשים באצבעות ביריית החץ והקשת. בלחימה מקרוב נראה שהשימוש הוא ביד בהכאה על ידי החרב או בהכאה באגרוף וכד'. 2. הגמ' בשבת דף נו ע"ב אכן מבארת שלא חטא אלא שנשיו עבדו עבודה זרה וחטא העבודה זרה נקרא על שמו משום שלא מיחה בהן. מעבר לכך יש להוסיף את דברי חז"ל שכל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו, והחכמה אינה תמיד ערובה לכך שלא יחטא. ובמקרה זה התורה ציוותה בפירוש שאין למלך להרבות נשים שמא יטו את לבבו, וזה היה חטאו של שלמה שאמר "אני ארבה ולא יטו את לבבי". 3. הרמ"א בסימן קסז סע' ה כותב שיש להניח מלח על השולחן משום שהוא כמזבח והאכילה כקרבן ונאמר "על כל קרבנך תקריב מלח", ומקורו משבולי הלקט (וינו כותב שצריך להטביל את הפת במלח), והמקור לכך הוא במדרש שכשישראל יושבין וממתינין זה לזה עד שיטלו ידיהם והם בלא מצוות השטן מקטרג וברית המלח מגינה עלינו. המקובלים כתבו שיש להטביל את הפת במלח ג' פעמים. בברכה,