עברתי לפני כמה שנים משבר נפשי שבעטיו אושפזתי בכפיה. ברוך ה’, קמתי על הרגליים, התיפקוד שלי תקין כמקודם, אני עובד בעבודה עם משכורת מכובדת בת חמש ספרות, שכבר אינני זכאי לקבל קיצבת נכות במשכורת גבוהה שכזו. אינני מתבייש בזה; להיפך, ההתמודדות עם הבעיה חיזקה אותי, ואני רואה בהתחזקות הזו יתרון, ולא חיסרון. אינני לוקח תרופות בכלל. הכדורים מרדימים בצורה נוראית. הרופאים אמרו שמדובר ב"סימפטומים שליליים של המחלה", ולא היה להם את האומץ לומר שמדובר בתופעת לוואי של התרופות. אינני מייחס לעצמי שום בעיה נפשית. מבחינתי הבעיה טופלה, ואני בטוח שאני אפילו יותר חזק ממי שלא התאשפז כלל. הסיכוי שמישהו שלא התאשפז כלל יתאשפז גבוהה עשרות מונים מהסיכוי שאני אתאשפז אי-פעם בעתיד. לאור כל האמור לעיל, אני מתכוון להשתדך בשידוך רגיל, ואין לי שום כוונות להתפשר על כך. אחד מהרבנים, שאינני מעוניין להזכיר את שמו, אמר בשמכם שאני יכול להסתיר את העניין מהבחורה, אבל חייב להגיד לה את זה לפני שמחליטים להתחתן. עם זאת, הוא אמר - כשביקשתי ממנו שיהיה ממליץ אם יהיה בכך צורך - שמישהו אחר חייב לחשוף את האישפוז. הוא הציע לחפש רב אחר שלא יודע מזה כלל. מספר שאלות: 1. על עצם הדברים של אותו הרב. הם נראים כתרתי דסתרי. אם הבחורה לא צריכה לדעת, אז שיהיה אסור לחשוף את זה גם למישהו אחר, ואם היא צריכה לדעת , אז שיהיה אסור גם לי להסתיר. 2. האם יש הבדל בין חשיפת האישפוז ע"י גורם שלישי לבחורה לבין חשיפת האישפוז לשדכנית? 3. האם ניתן להוציא ממון בדין ממי שיחשוף את האישפוז ויפגע לי בשידוך כלשהוא? האם יש הבדל בין אם הוא סיפר את זה לבחורה או לגורם אחר?

חובתך לגלות לבחורה את הבעיה. אולם לא בפגישה הראשונה אלא לאחר כמה פגישות, כשהקשר הולך להתהדק. עדיף שאתה תעשה זאת בעצמך ולא מישהו אחר. מי שהזיק לך בשידוך עתיד ליתן את הדין. אולם מספקני אם ניתן לתבוע זאת בבית דין כי יש כאן גם דברים המסורים ללב. שה' יעזור לך למצוא שידוך הגון בקרוב