מדוע לא מברכים על רחיצת ידיו ורגליו לכבוד שבת? ומדוע זה שונה מהדלקת נרות שבת ששתיהן עניינן עונג שבת? והראשונים מתלבטים לגבי הדלקת נרות אם מברכים מפני שנאמר בגמ’ שבת כ"ה: שחובה להדליקם ולא נאמר שמצווה להדליקם וע"ש בתוס’ אך באותה גמ’ נאמר שרחיצת ידיו ורגליו היא מצוה! ועוד התקשתי, מדוע לא מברכים על כל אכילה בשבת מטעם היותה עונג? חיזקו ואימצו!

חז"ל תיקנו הדלקת נרות במיוחד משום שמחת שבת ועונג שבת. והיה בזה גם עניין לאפוקי מדעת הצדוקים. כמו שיש כלל בשבת שיש מצוה לאכול משהו חם, כי הצדוקים פירשו "לא תבערו אש בכל מושבותיכם" שאין להשאיר אור דלוק בשבת ויש לשבת בחושך, וזה נגד הסברא הפשוטה, וחכמים אומרים להיפך, אדם צריך להבליט שהוא מענג את השבת. על שאר דברים למרות שיש חיוב לא מברכים כי אדם עושה זאת כל יום, כמו על סעודת שבת. רחיצה והתלבשות לשבת זה עניין כללי של לכבד את השבת, בלבוש, בדיבור וכד'. לא שייך לברך שאלו דברים שהם באופן כללי לתת צביון ליום השבת אבל בהדלקת נרות יש דבר יחודי ולכן תיקנו על זה ברכה. חז"ל תיקנו ברכות ברכות הנהנין על אכילה ושתיה, אבל על נוף יפה או מוזיקה נעימה וכן רחיצה של הנאה לא מברכים עליהם. זה לא דבר ייחודי ולא תיקנו על זה ברכה.