האיסור ליטול ממון של אדם אחר מוזכר בהלכה בביטויים שונים כגון גזל גניבה עושק וכו' מה המשמעות המיוחדת של כל אחד מהביטויים הללו?

אכן, המשותף לכל המושגים שהזכרת הוא האיסור להחזיק בממון שאינו שלו. אמנם נכון שכל אחד מהביטויים מתיחס לאיסור אחר כדלהלן- גניבה וגזל: כתוב בשו"ע (חושן משפט סימן שמח סעיף ג) "איזהו גנב, הלוקח ממון אדם בסתר ואין הבעלים יודעים. אבל אם לקח בגלוי ובפרהסיא אין זה גנב אלא גזלן" כלומר גנב הוא אדם הנוטל ממון חבירו בהחבא כדי שלא יראוהו הבעלים שהוא נוטל (הסמ"ע מבאר שגם אם בפועל הבעלים רואים אותו נוטל, כיון שהוא מחביא את עצמו הוא מוגדר גנב) וגזלן זה אדם הנוטל ממון חבירו בגלוי. עושק: כתוב בשו"ע (חושן משפט סימן שנט סעיף ח) "איזהו עושק, זה שבא ממון חבירו לתוך ידו ברצון הבעלים וכיון שתבעוהו כבש הממון בחוזקה ולא החזירה, כגון שהיה לו ביד חבירו הלואה או שכירות והוא תובעו ואינו יכול להוציא ממנו מפני שהוא אלם וקשה" כלומר הממון הגיע אליו כדין אך הוא מסרב להחזירו כגון שמסרב לשלם שכרו של פועל שעבד אצלו וכדו'. לא תחמוד: החומד דבר של חבירו ומכביד עליו ומפציר בו מעבר למידה עד שהוא קונה ממנו את החפץ עובר בלאו של לא תחמוד. כלומר אע"פ ששילם על החפץ כיון ש"הכריח" את המוכר למכור אותו עובר בלאו של לא תחמוד (סימן שנט סעיף י). לא תתאווה: כתב השו"ע (שם) "כל המתאווה ביתו או אשתו וכליו של חבירו וכל כיוצא בזה, כיון שחשב בלבו איך יקנה דבר זה ונפתה בליבו בדבר עבר בלא תעשה של לא תתאוה ואין תאוה אלא בלב בלבד" כלומר אדם המתאווה בליבו להשיג את החפץ של חבירו עובר בלאו זה. הרב מיכאל יומטוביאן