א.בישוב בו התושבים שומרים בלילות, האם יש איסור ריבית כשאמר אחד לחברו: שמור במקומי ב9-12 בלילה ואני אשמור במקומך מחר מ12- עד 3 לפנות בוקר? או שמא הדבר מותר כי כל בתושבים נחשבים שותפים כדברי החת"ס (יו"ד, קלה) שכותב, שמותר לשותפים לומר אחד לשני תעשה לי מלאכה ומחר אני אעשה לך מלאכה יותר קשה? ב.האם מותר למורה להחליף מורה אחר בשמירה על כיתה אחרת [ואח"כ המורה האחר גם יחליפנו], כאשר הכיתה האחת מאוד קשה להשגחה והכיתה השניה מאוד קלה, האם אפשר לראות את כל בית הספר כעיר אחת קטנה, כי כל המורים שותפים בהצלחת בית הספר?

שלום וברכה. א.הדמיון בין נדון השאלה לתשובת החת"ס עולה יפה, מותר להחליף השמירה אף בין שעות בהם שווי השמירה נמוך יותר לשעות בשווי גבוה, הדבר מותר רק כאשר השמירה מוטלת על תושבי היישוב ולא הועברה לידי חברה חיצונית. בישוב בו מוטל על התושבים לשמור משך זמן מסוים מותר לתושב להחליף עם שכנו גם כשמחליף בין שמירת יום ללילה, זאת למרות שהשווי של שמירת לילה גבוהה מזו של היום. הדבר מותר כיון שהשכנים מוגדרים כשותפים בעול השמירות, וממילא אין איסור ריבית בין שותפים כששניהם פועלים יחד במלאכה. כפי שהחתם סופר בתשובתו מרחיב את גדר שותפים לעניין דין ריבית אף ביחס לתושבי העיר ביחס לחובות הכללים של בני העיר. יש להתיר אף במקום בו נהוג לאפשר המרת חובת השמירה בתשלום לחברה שתשמור במקום התושב, כיון שסוף סוף חובת השמירה מוטלת על התושב, אם באופן של שמירה אישית או בתשלום כספי. אך אם הישוב העביר את נטל השמירה לחברה חיצונית. והחברה מאפשרת לתושבים לשמור, הדבר ייאסר כיון שאינם מוגדרים כשותפים בנטל השמירה, אלא החברה היא שמחויבת בדבר (עבור תשלום כולל מהישוב) אמנם נחלקו הרמב"ם והרי"ף, סמ"ג ועוד האם יש דיני ריבית בשותפים בו האחד אינו משתתף בטרחה עבור השותפות, אך בנדון השאלה שני השכנים שותפים לטרחת השותפות ולכן גם לשיטת הרמב"ם הדבר מותר. ב.המורים המלמדים אינם מוגדרים כשותפים בהוראה לתלמידי ביה"ס, אלא כל מורה מחויב לפעול על פי החוזה שנחתם עמו, החלפת מורים בביה"ס דומה להחלפת שמירה בישוב בו השמירה מסורה בידי חברת שמירה שמשלמת משכורת לשומרים ששומרים מטעמה, ממילא אין בהם דין שותפות אלא כל שומר פועל עבור המחויבות הפרטית שלו. לכן אין להתיר למורה להחליף שמירה על כיתה אחרת בתמורה לכך שמורה אחר יחליף אותו בעתיד. כשיש בזה משום ריבית כגון שיחזיר לו שיעור כפול במקום שיעור רגיל. אמנם יש להתיר למורה להחליף שמירה על כיתה אחרת בתמורה להחלפה עתידית, שיעור כנגד שיעור. משום שאין בדבר ריבית כיון שהשכר על שמירה בכיתה זו דומה לשכר על שמירה בכיתה מקבילה. ההבדל בקושי שנגזר מתלמידים ממושמעים יותר או פחות אינו משמעותי כדי לאסור הדבר. יש להוסיף שאין איסור להחליף עבודה בתמורה לעבודה כשהדבר נעשה ללא התנאה מחייבת, אלא המשיב עבודה עושה זאת ללא מחויבות, למרות שהדבר אסור בהלוואה כספית, באופן שמשיב מלאכה בתמורה למלאכה אין בדבר איסור, אלא כשמתנים לעשות זאת. פירוט הדבר: 1.דין המשנה: המשנה (ב"מ עו עא) מתירה לומר לחברו נכש עמי ואנכש עמך, עדור עמי ואעדור עמך, כל ימי גריד אחד או רביעה אחת. המשנה אוסרת לומר עדור עמי ואנכש מך או נכש עמי ואעדור עמך. האיסור נובע מכך שלפעמים הניכוש קשה מהעידור ולפעמים להיפך, האיסור קיים אף באומר כן על אותה מלאכה בזמנים שונים, כגון נכש עמי בגריד ואנכש עמך ברביעה או על רביעה מול גריד, כיון שהפעולות בזמן הרביעה לפעמים קשות יותר מאשר בזמן החרישה, ולפעמים להיפך. 2. שני ביאורים לחילוק בין האופן המותר והאסור: אנו מוצאים שני פירושים לביאור החילוק בין באופן המותר להתנות כנגד פעולה הנעשית לאופן האסור. רש"י באר שהחילוק בין אופן בו הצדדים מקפידים ומדקדקים שהפועל השני ישיב לראשון יותר, ממילא ההתניה אסורה. לבין מציאות בה אינם מקפידים, אלא מתחייבים שישיב לו באופן שיסתדר להם בין אם יצא בפעולה קשה יותר או לא. ולכן ההתניה מותרת ובכגון זה מותר אף להשיב לו פעולה ששווה יותר ממון, כגון שיעבוד ביום ארוך כשהראשון עבד ביום קצר. המרדכי (ב"מ רמז שמ) לומד שהחילוק הוא בין התניה להשבת עבודה בתחום זהה עם פרמטרים כלליים זהים. שם הדבר מותר למרות שידוע שישיב לו עבודה ביום ארוך יותר. לבין התניה להשבת עבודה בעלת פרמטרים כלליים שונים שם הדבר אסור. 3. פירוט דברי המרדכי: המרדכי מבאר שאין בנדון איסור תורה כיון שאין בזה נשך ותרבית, וחז"ל לא אסרו ריבית דרבנן באופן שמדובר באותה מלאכה ומותר להתנות שיעשה לחברו בתמורה עבודה קשה יותר כגון לומר חרוש עמי בגריד ביום אחד קצר ואני עמך ביום ארוך. המרדכי מתיר אף לומר לחברו הלווה לי מעות ובתמורה אני אלווה לך בזמן אחר. הוא לומד זאת מדין המשנה שמתירה לומר נכש עמי ואנכש עמך. למרות שינכש עבור חבירו בזמן שיום העבודה יהיה ארוך יותר. הוא מזכיר שמצא שרבו אוסר להלוות עבור הלוואה בתמורה. נראה שהמחלוקת במרדכי אינו על הנחתו הבסיסית שאין בדין נכש עמי ואנכש עמך איסור תורה בגלל שאין בו נשך ותרבית. וממילא האיסור הוא דרבנן ולא גזרו באופן שמחזיר דבר שנחשב לאותו תחום ועניין של מה שקיבל. אלא מחלוקת המרדכי עם רבו היא האם להרחיב את ההיתר גם למקום בו הלווה משיב לו את כספו ולאחר מכן דבר נוסף, שכיון שמשיב דבר נוסף מעבר להשבת הממון אסרוהו חכמים ולזה הביא הרא"ש (קח יו) והגר"א ראיה מריבית דברים שאסור. כיון שמגיע בנוסף להשבת הממון בשלב נוסף. (וכוונת רבו של המרדכי בדבריו שם, ריבית קצוצה הוא ריבית שהתנה עליה מראש ולא ריבית מן התורה.) 4. סיכום הדין: נמצא שלדעת המרדכי אין איסור להחליף בין שני עבודות למרות שיש ביניהם פער במחיר ובתנאי שהם מוגדרים כאותה מלאכה. ואם כן יש להתיר החלפת מורים בין כיתות שונות כשאין הבדל בסיסי בין שני מסגרות השיעורים. ובמקום שאין פער כספי עבור ההוראה בשני השיעורים, הם נחשבים למלאכה אחת, ואין בה משום ריבית. שהרי המרדכי התיר אף במקום שישיב לו יום ארוך כנגד יום קצר. (כוונתו שאין פער כספי הוא מצד עצם ההוראה, אך אין להתחשב בפער שנובע מההתמחות השונה של כל מורה ומורה, כיון שהם מחליפים ביניהם ואינם מתחשבים בהשכלתם אלא בעצם ההוראה בכיתה.) נראה שאף לדעת רש"י שמשמעות דבריו לאסור החלפה אף באותה עבודה כשמדקדקים להחזיר יותר כגון ביום ארוך כנגד קצר וכדו'. הדבר אסור רק כשיש פער בשווי העבודה, אך במקום שהשינויים אינם גורמים לשוני בשכר המלאכה. אין בדבר איסור ריבית, כיון שמשיב לו עבודה ביחס לעבודה. חנוכה שמח, הרב מרדכי גרוס.