נכנסתי לחנות של שען וביקשתי לקנות שעון זול. השען השיב לי שאין לו, אולם הוסיף שיש לו שעונים רבים שלקוחות השאירו לתיקון ולא באו לקחתם, והשעונים שוהים אצלו כבר חודשים ושנים. בסופו של דבר הוא מכר לי שעון כזה בארבעים שקלים. לאחר הקנייה חזרתי אל השען ורציתי להחזיר את השעון, כי חששתי מגזל. הוא סירב לקבלו בחזרה וטען כי אין לי מה לחשוש. מה עליי לעשות?

נראה שמותר לך להחזיק בשעון, ואפילו ממידת חסידות אינך צריך להחזירו לשען. אולם עליך לרשום לעצמך את פרטיו ושוויו, ולהשאיר את פרטיך אצל השען. ונסביר בהרחבה. יש לברר בנידון זה שתי נקודות: 1. האם ניתן לסמוך על השען? 2. בהנחה שהשען דובר אמת, האם די בכך כדי להגדיר שאתה הבעלים של השעון, או לכל הפחות להתיר לך להשתמש בו? ונשיב לשאלות כסדרן. ההלכה היא שאפילו כשמדובר בגוי יש לנו חזקה שאומן לא מרע אומנותו, כלומר שהוא לא ישקר בדבר שעלול לפגוע במוניטין המקצועיים שלו, וממילא בפרנסתו. אם כן, ניתן לסמוך על המוכר שלא ייתן לך שעון שהוא חושש שבעליו אכן עלול להופיע ולדרוש אותו - בוודאי במקרה המדובר, שהסכום שהרוויח הוא פעוט. במקרה שלנו יש שני טעמים המתירים לך להשתמש בשעון: א. "שם דמיהן ומניחן". בגמרא בבא מציעא (כט עמוד ב) מבואר שמי שמוצא תפילין יכול לשום את דמיהן, לרשום לעצמו את הסכום כחוב שהוא חייב לבעלים ולהשתמש בהם. אם בעתיד יבואו הבעלים - ייתן להם את הכסף, או את התפילין עצמם, כפי שיעדיפו הבעלים. הרב פיינשטיין (אג"מ חו"מ ב עמ' רנה סימן מה ס"ד) משתמש בפשטות בעיקרון זה גם בחפצים שאינם של מצווה. בהסתמך על היתר זה נראה פשוט שאפשר להשתמש רק בחפצים פשוטים, שאין סיבה להניח שהבעלים מעוניין בחפץ זה דווקא. שעון שנמכר בארבעים שקלים הוא בפשטות כזה. ב. נראה כי מי שבמשך זמן רב לא בא לקחת חפץ ששייך לו, אפשר להניח שאינו מתכוון לעכב את שכרו של השען, אלא אכן כוונתו שהשען ישתמש בשעון וזה יהיה התשלום שלו. אולם כל זה הוא בסתמא, כלומר כל עוד הבעלים לא מגיע, אז מותר לך להניח שזה המצב. אבל אם יופיע הבעלים וידרוש את השעון, יהיה עליך לתת לו את השעון או את שוויו, לפי רצונו. ולכן עליך להשאיר את פרטיך אצל השען. בברכה, הרב יעקב גרוס