הייתי מבקש הסבר רחב יותר בנושא המנעות מאכילת מאכלים חריפים בראש השנה ( ויש שמרחיבים את תקופת ההמנעות לכל חגי תשרי). בשלמא מאכלים חמוצים שנמנעים מלאכול הדבר מובן: חמוץ זה בדר"כ בא עם קונוטציה שלילית. כגון: "פרצוף חמוץ" "החמיץ לו פנים" "החמצתי את הזכייה" (=פיספסתי) וכו’ .וגם חמץ טעמו ונימוקו שהחמץ מסמל "ניפוח וגאוה" אך מה למען ה’ יש לנו כנגד החריף? רובו ככולו בא עם קונוטציה של דברי שבח וחיוביות. כגון " בעל שכל חריף" "שנון חד וחריף" ובלשון הגמרא: "אם בנו ממולח וחריף ותלמודו מתקיים בידו וכו’" הרי לנו שחריפות היא בטוי חיובי ןמסמלת הקשרים חיוביים. מה הסיבה, איפוא, להמנע מאכילה בימי ראש השנה ? אולי אדרבה יש להוסיף ל"סימנים" ולומר יה"ר שתהיה לנו שנת לימוד ממולחת וחריפה"

הרעיון הוא שלא אוכלים דברים שאינם גורמים לעונג ולא מצד המשמעות יש לשם של האוכל. לא אוכלים דברים חמוצים כי אנחנו רוצים לאכול רק דברים מתוקים וטעימים כך שכל השנה תהיה מתוקה וטובה, דברים חריפים גם הם אינם מתוקים. אולם כתבתי, מי שמתענג על מאכל דברים חריפים יכול לאכול כי אצלו זה עונג וטעים.