שלום הרב! לאחרונה אני מסתפק בכמה שאלות לגבי הצמחונות: א. למה מותר לאכול היום בשר, כאשר יש התעללות וצער בעלי חיים בתעשייה? הרי אסור לעזור לעוברי עבירה, וכיוון שהם עוברים על צער בעלי חיים אסור לנו לקנות מהם. אז למה מותר לקנות היום בשר, ולמה רבנים נותנים כשרויות לבשר? ב. האם לי בתור בן אדם שמשתדל מאוד לשמור על בין אדם לחבירו ושם על זה דגש, מומלץ להיות צמחוני, כיוון שלדעתי אכילת בשר זה דבר לא מוסרי ולא ראוי? תודה רבה!

שלום וברכה! א. על פי ההלכה, באופן עקרוני מותר לאדם להשתמש בבעלי חיים לצרכיו, גם אם הדבר גורם צער לבעלי החיים. לפיכך, מותר לגדל בעלי חיים ברפתות ולולים ולשחוט אותם למאכל, למרות שיש בכך צער לבעלי החיים. יחד עם זה, אין לגרום לבעלי החיים צער יותר מן הנדרש לתועלת האדם. כמו כן, גם כאשר יש לאדם תועלת בדבר, ראוי להימנע מגרימת צער חריג ומהתנהגות אכזרית כלפי בעלי חיים. (המקור: הגהת הרמ"א על השולחן ערוך, אבן העזר ה', יד.) ממילא, ההנחה שבבתי הגידול ובבתי המטבחיים עוברים על איסור צער בעלי חיים, אינה בהכרח נכונה. מותר לגדל בעלי חיים במכלאות ולהוביל אותם לשחיטה, ואין בכך איסור. מדי פעם אכן מתפרסמים תיאורים של מעשי התעללות חריגים שאין להם הצדקה, ומעשים כאלה הם אכן אסורים, אולם אין להיחפז ולהכליל ממקרים אלה על ההתנהלות של התעשייה כולה, ולא ניתן לבוא ולהגדיר את כל המגדלים כ"עוברי עבירה" שאסור לסייע להם. נקודה נוספת: לא פעם אנשים מצפים מן הרבנות, שמכיוון שהיא נותנת את הכשרות על מוצרי המזון, היא תשלוט על כל הנעשה בתחום ייצור המזון - החל מאופן הגידול של בעלי החיים, וכלה בענייני בריאות המזון ("איך נותנים הכשר למאכלים שיש בהם צבעי מאכל מזיקים?!"), תנאי התעסוקה של העובדים ("איך נותנים הכשר למפעל שעושק את עובדיו?!"), ועוד ועוד. יש להבין, שציפיות אלה אינן ריאליות ולא ניתן לדרוש זאת מן הרבנות. ראשית, מן הבחינה המעשית - אם הרבנות תתחיל לפקח על כל הנושאים הללו, היא תצטרך כמובן להעסיק הרבה יותר כח אדם, פי כמה וכמה מכח האדם העומד לרשותה לצורך הפיקוח על הכשרות עצמה. כמו כן, לעניינים אלה נחקקו במדינת ישראל חוקים וישנם גופים המופקדים לאכוף אותם, כגון משרד החקלאות, משרד הבריאות, משרד הכלכלה וכדומה. הרבנות אינה יכולה לפלוש לתחומים שבאחריותם של גופים אלה, ולהחליט שהיא תפקח על כל העניינים הללו. (במציאות כיום הדבר אף אסור על פי חוק, שכן על פי פסיקת בתי המשפט נתינת ההכשר מוגבלת רק לנושאים הקשורים במישרין בתחום הכשרות, ואסור לרבנות להתנות את מתן הכשרות בתנאים נוספים, גם אם לדעתה הם חשובים מאד.) ב. שאלת הצמחונות היא שאלה כבדת משקל, ויש בה פנים לכאן ולכאן. באופן עקרוני, יש מקום להנהגה אישית של הימנעות מאכילת בעלי חיים, והיו מגדולי ישראל שנהגו כך, כגון הרב הנזיר זצ"ל. אולם יש לשים לב שהנהגה כזו לא תפגע בהכרת ערכו של האדם וההבדל שבינו לבין החי. לעיתים ניתן לשמוע אמירות של אנשים הדוגלים בצמחונות, שיש בהן טשטוש ומחיקה של ההבדל שבין בני אדם לבין בעלי חיים, וחוסר הכרה במעלתה של נשמת האדם ובפער המהותי שבינה לבין נפש הבהמה. לעיתים הדבר אף מגיע להתאכזרות כלפי בני אדם בשם ההגנה על זכויות בעלי החיים. אך כל עוד לא מדובר בהיסחפות למחוזות של ביטול ההבדל בין אדם לבעלי חיים, יש מקום לראות את הצמחונות כאידיאל שהאנושות בכללה אמורה לשאוף אליו וייתכן שתגיע אליו בעתיד, ומתוך כך יש מקום לכך שיחידים ינהגו כך גם בהווה. היחס המורכב הזה לשאלת הצמחונות נוגע לא רק להשקפה העקרונית על מעמדו של האדם ומעלתה של האנושות בכלל, אלא הוא עשוי לבוא לידי ביטוי מעשי גם במעגל המצומצם של האדם עצמו והסובבים אותו: כך למשל, לעיתים הוויתור על אכילת הבשר עלול לפגוע בבריאותו של האדם, ולפיכך מי שמבקש להיות צמחוני צריך להביא זאת בחשבון, ולשקול את הדברים מתוך התפישה העקרונית שהתועלת לאדם יכולה להצדיק אכילת בעלי חיים. כמו כן, גם אם אכן אדם מחליט באופן אישי להיות צמחוני, יש להיזהר שהדבר לא יפגע בבני משפחתו, שלעיתים הם אינם שותפים להשקפתו או שהבשר נחוץ להם, ואל לו לכפות עליהם את השקפתו, ולפגוע בקרובים אליו בשם הרחמים על בעלי חיים. (מקורות מכתבי הראי"ה זצ"ל להרחבה בעניין זה: מאמר "חזון הצמחונות והשלום". לנבוכי הדור פרק י'.)