ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- הרב מרדכי אליהו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצ"ל
רבנו הרב מרדכי אליהו זצוק"ל היה ממשיכו העיקרי של אחד מגדולי הדורות האחרונים, הלא הוא הרב יוסף חיים מבגדאד, שחיבר ספרים רבים וחשובים בהלכה, בקבלה ובדרוש, ונודע ברבים על שם ספרו הנפוץ 'בן איש חי'. מיוחד היה רבי יוסף חיים ששילב בפסיקתו את כל השיטות, כאשר התשתית מבוססת על דברי רבי יוסף קארו ב'בית יוסף' ו'שולחן ערוך', אולם בנוסף לכך התחשב בדברי שאר הפוסקים, בין מספרד ובין מאשכנז. והיה אומר הרב מרדכי אליהו, שלעיתים היה הרב 'בן איש חי' פוסק כדברי הרב 'מגן אברהם' ובעל 'שולחן ערוך הרב', שהיה הולך בשיטתו. ועוד מיוחד בשיטתו של ה'בן-איש-חי', ששילב בין שיטת הפסיקה לפי ההלכה ובין מנהגי הקבלה, שכן היה ה'בן-איש-חי' הגדול שבדורו בלימוד הקבלה על פי האר"י והרש"ש.
ובדרך זו המשיך הרב מרדכי אליהו, שהיה אומר שאין תפקידנו למצוא שיטות מקלות ולנהוג לפיהן, אלא לחפש את הדרך כיצד לצאת ידי חובת כל הפוסקים וכל השיטות. ורק בשעת הדחק יש מקום לסמוך על שיטות המקלים. ואכן בשעת הדחק ידע למצוא פתרונות נפלאים.
עוד דבר מיוחד היה ברב אליהו, שהיו שיטות ההלכה סדורות אצלו בזכרונו הלכה למעשה, וכך כשנשאל בהלכה לא היה צריך לשוב ולדון מחדש בסוגיה, אלא היה חושב שניות אחדות ומשיב. וגם כאשר השאלה נגעה לשעת הדחק, היה משיב על אתר כפי שיטות המקלים שהיו סדורות אצלו.
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
277 - נושא משא עם קודש
278 - רב לכלל ישראל
279 - עדתיות לעומת אחדות ישראל
טען עוד
הנהגתו הציבורית
כשם שבשיטתו ההלכתית שילב את כל השיטות, כך גם ביחסו הציבורי, ראה את הטוב שבכל השיטות והזרמים, ושילב בהנהגתו את הטוב שבכולם.
אינני יודע אם היה בדור תלמיד חכם גאון וגדול שכמותו שהיה מחובר באמת לכל כך הרבה חוגים - דתיים וחרדיים, ספרדים ואשכנזים, ומתוך כך משפיע על כולם. והחיבור הזה לא נבע מתוך עמדת פשרה, כי היה גיבור ותקיף ולא התיירא לומר את עמדותיו, אלא החיבור נבע מתוך שילוב אמיתי של הטוב שבכל השיטות.
יחסו לרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל
פעם שאלו את הרב מרדכי אליהו זצ"ל אם יש חכם שאפשר לברך עליו "שחלק מחכמתו ליראיו". והשיב שאפשר לברך על הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, ראש ישיבת 'מרכז הרב'.
סיפר לי הרב אביהוא שוורץ שליט"א, שכאשר הוציא בטבת תשמ"ג את ספרו הראשון "מתוך התורה הגואלת" ובו סיכומי שיעורים שנאמרו על ידי הרב צבי יהודה זצ"ל, הלך בשעה תשע בלילה להביא את הספר לרב מרדכי אליהו זצ"ל. כיוון שהרב לא היה בבית, השאיר את הספר אצל הרבנית. למחרת, כשנכנס אצל הרב בשעה תשע בבוקר לשאול בהלכה, לא היה בטוח אם הרב כבר ראה את הספר. אולם הרב מיד קם לכבודו, לחץ את ידו בחמימות, ואמר: "יישר כוחך! לא הנחתי אותו מידי עד שכיליתיו! 'בעודה בכפו יבלענה'! דברים נפלאים!" והוסיף ואמר: "אבל הערה אחת, למה לא שמת לנו בספר תמונה של הרב, שנוכל לחזות זיו פניו. או לפחות כתב יד שלו". ועוד הוסיף: "בסוף הספר הכנסת את השיעור האחרון של הרב, שאמר שלושה שבועות לפני פטירתו. מי שמתבונן בשיעור הזה, יראה שהרב ידע יום פטירתו".
כבוד הבריות
היה הרב אליהו מכבד מאוד כל אדם. ונתקיימו בו דברי חז"ל (אבות ד, א): "איזהו מכובד המכבד את הבריות", שהיה נערץ על המוני בית ישראל.
ומתוך שהעניק כבוד לבאים אצלו, יכול לעשות ביניהם שלום. ופעמים שהיה נכנס אצלו אדם והוא מלא כעס על חברו, והיה הרב מקבלו בכבוד, מניף ידו קלות בתנועה של ביטול כלפי הדברים שכביכול פגעו בו, ואומר: "מה אכפת לכבודו מכל זה. הרי אין זה פוגם בכבודו כמלא הנימה". וכך לבו של הנפגע היה נעשה קל עליו, והיה מוכן לעשות שלום עם יריביו.
אצילות ורגישות
פעם היה סכסוך ממושך בין כמה אנשים ליהודי זקן ועקשן. ורצו האנשים לפייס את הזקן במתנה, אבל הזקן הכועס לא הסכים לקבל אותה. ביקש הרב שיקראו לזקן ויבואו אליו ביחד. כשבאו אצלו שאל: "מדוע כבודו אינו רוצה להתפייס ולקבל את המתנה מהם?" השיב: "מפני שהם פגעו בי". ביקש הרב שיתנו לו עצמו את המתנה היקרה. האנשים נדהמו קצת, הרי המתנה היתה מיועדת לזקן ולא לרב. אבל מצווה לקיים דברי הרב, ונתנו לו את המתנה היקרה. חייך הרב ופנה שוב אל הזקן ואמר: " ממני אתה בוודאי מוכן לקבל את המתנה". נענה הזקן: "נכון, מהרב אני מוכן". נתן לו הרב את המתנה, ונתפייס הזקן.
סבתו של הרב אליהו
מרת שמחה, שהיתה סבתו של הרב אליהו ואמו של הרב יהודה צדקה זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף, נודעה כצדקת. היא גדלה בביתו של דודה בעל ה'בן איש חי', שם ספגה תורה ויראה.
כשהיתה מבוגרת, הקפידה להתפלל שלוש תפילות ביום ובמניין. בשחרית היתה מתחילה עם המניין הראשון ומסיימת עם השני. היתה מדקדקת בדיני ברכות, והיו לה בביתה מאזניים כדי לשקול שיעור 'כזית' לברכה אחרונה.
פעם במנחה של ראש חודש שכח החזן לומר 'יעלה ויבוא'. הסבתא דפקה מעזרת נשים כדי לרמוז להם, אבל איש מהקהל לא שם לב לכך. היא לא רצתה לקרוא לעבר החזן 'יעלה ויבוא', מפני שאין זה צנוע. לאחר התפילה פנתה לאחד מקרובי המשפחה, והעירה לו על ששכחו לומר 'יעלה ויבוא'. חלק מהציבור החל לשוב על עקבותיו כדי לומר שוב חזרת הש"ץ. גערה בהם ואמרה: "הלכה היא שאם שליח הציבור שכח להזכיר 'יעלה ויבוא' אין מחזירים אותו מפני טירחא דציבורא".
היו מרבני ירושלים שהיו שואלים אותה כיצד פסק דודה, בעל ה'בן איש חי' בעניינים מסוימים. ובעל 'כף החיים' היה שולח אליה נשים לשאול בדיני טהרה וטריפות. אולם ברבות הימים נמנעה מלהשיב. וכששאל הנכד, הרב אליהו, מדוע הפסיקה להשיב, ענתה שנתמעטו הלבבות ואי אפשר להורות לחומרא כמו שהורו בעבר, ולכן האחריות כה גדולה, ואין לה כוחות לזה (מתוך 'דורש טוב לעמו' עמ' 80-84).
עוד על השאלה מהאתרוג
היו ששאלו על מה שכתבתי בשבוע שעבר, האם לא היתה פגיעה בכבודו של הרב ששלחתי לשאול שוב על אותו אתרוג שכבר פסל. אכן אין ראוי לנהוג כך, אולם היה בלבי ספק שמא הרב לא פסל את האתרוג, והשואל הראשון הוא שהכניס בטעות את האתרוג הזה בתוך הפסולים. בנוסף לכך, פעמים שצעירים עושים דברים לצורך לימוד שאינם לפי שורת הנימוס (ועיין ברכות כח, א, ואותו תלמיד רשב"י היה).
בכל אופן, ברוך ה' לא יצאה תקלה מתחת ידי, ולהיפך - עוד נתגלה על ידי כך גודל חריפותו וזכרונו של הרב אליהו. שנים ספורות אח"כ, כשנתמנה הרב לרב ראשי וראשון לציון וכבר לא יכול להשיב לכל השואלים, כתב בכתב יד קדשו מודעה וביקש שיתלו אותה בישיבת 'מרכז הרב'. במודעה היה כתוב שמפאת קוצר הזמן לא יוכל להשיב לכל השואלים, ובמקום זאת אפשר לשאול את הרב דוד לנדאו או אותי. אבל בגלל שהייתי אז בן 23 בלבד ועוד לא למדתי מספיק, לא הרגשתי ראוי להשיב למבוגרים וחכמים ממני (ועד היום אינני יודע אם ידע על מעשה האתרוג, ואם בגלל זה כתב את שמי).
מברך את כל הברכות בחתונה
בדרך אגב אספר כי בחנוכה תשמ"ג, לשמחת נישואיי, הגיעו רבנים רבים, חברים של אבי. הרב אברהם שפירא זצ"ל נקבע כעורך החופה, וכשראה אבי שלא יוכל לכבד את כל הרבנים בברכות, החליט לכבד את הרב אליהו בכל שבע הברכות. רבים מחבריי הופתעו. כמדומה שזו היתה הפעם הראשונה שהוענק כיבוד גדול כזה לרב אליהו בחתונה של בני 'מרכז הרב' (הרב ישראלי זצ"ל מחמת אונס לא יכול להגיע, ובמקום זאת בא אח"כ לשבע ברכות אצל הרב קלכהיים זצ"ל). אגב, את הכתובה קרא הרב עמיטל, זצ"ל.
כחודש וחצי לאחר מכן התברר באופן סופי שלא תוארך כהונתם של שני הרבנים הראשיים הקודמים, הגאונים הרב גורן זצ"ל והרב עובדיה יוסף שליט"א. אז הועלתה לראשונה האפשרות להציג את הרב שפירא והרב אליהו כמועמדים לרבנים הראשיים. וכך היה: בבחירות שהתקיימו בא' ניסן תשמ"ג הם נבחרו לרבנים ראשיים, ומצאתי את שני הרבנים שהיו שותפים בנישואיי בתפקיד הרבנים הראשיים (ובאותה תקופה הרבנים הראשיים עוד נחשבו גדולי הדור ומנהיגיו).
בנו ממשיכו הרב שמואל שליט"א
נחמה יש לנו בבנו-ממשיכו הרב הגאון שמואל אליהו שליט"א, רבה של צפת, ששימש את אביו בהלכה ובהנהגות דרך ארץ וחסידות, ויש לו ראייה ציבורית כוללת, והוא מחובר ומקושר לשיטות השונות, ויודע לומר דברי אמת ברורים בנועם ואהבה, ועל כן דבריו נשמעים ומשפיעים. ואביו זצ"ל שהכיר במעלותיו עודד אותו להוציא את כוחותיו אל הפועל בהנהגת הרבנות והציבור.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
