ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
יט אָמַר הֶחָבֵר: אַדְּרַבָּה, הַיִּתְרוֹן לַצִּבּוּר מִכַּמָּה פָּנִים. אֶחָד מֵהֶם, כִּי הַצִּבּוּר אֵינָם מְבַקְּשִׁים מַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ הֶפְסֵד לַיְּחִידִים, וְהַיָּחִיד אֶפְשָׁר שֶׁיְּבַקֵּשׁ מַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ הֶפְסֵד לִיחִידִים אֲחֵרִים, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה בֵּין הַיְּחִידִים הָהֵם מִי שֶׁיְּבַקֵּשׁ מַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ הֶפְסֵד לוֹ, וּמִתְּנָאֵי הַתְּפִלָּה הַנַּעֲנֵית שֶׁתִּהְיֶה בְּמַה שֶּׁיּוֹעִיל לָעוֹלָם וְלֹא יַזִּיק לוֹ בְּשׁוּם פָּנִים. וּמֵהֶם, שֶׁלְּעִתִּים רְחוֹקוֹת תִּשְׁלַם תְּפִלַּת הַיָּחִיד מִבְּלִי פִּזּוּר הַנֶּפֶשׁ וְהֶסַּח הַדַּעַת, וּמִשּׁוּם כָּך נִקְבַּע לָנוּ שֶׁיִּתְפַּלֵּל הַיָּחִיד תְּפִלַּת הַצִּבּוּר, וְגַם שֶׁתִּהְיֶה תְּפִלָּתוֹ עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ בְּצִבּוּר, לֹא פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁלַם בִּקְצָתָם מַה שֶּׁיֶּחְסַר בִּקְצָתָם בְּפִזּוּר הַנֶּפֶשׁ אוֹ הֶסַּח הַדַּעַת, וְתֵעָרֵך מֵהַכֹּל תְּפִלָּה שְׁלֵמָה בְּכַוָּנָה זַכָּה, וְתָחוּל הַבְּרָכָה עַל הַכֹּל, וִיקַבֵּל כֹּל אֶחָד מֵהַיְּחִידִים חֶלְקוֹ מִמֶּנָּה. היתרון לתפילה במניין
כִּי הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי אָמְנָם הוּא כַּמָּטָר הַמַּקִּיף חֶבֶל אֶרֶץ מְסֻיָּם כַּאֲשֶׁר אוֹתוֹ הַחֶבֶל רָאוּי לוֹ בִּכְלָלוֹ, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּכָּלֵל בּוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ מִן הַיְּחִידִים, וְיַצְלִיחוּ בִּזְכוּת הָרֹב, וּבְהֵפֶך זֶה, יִמָּנַע הַמָּטָר מֵחֶבֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי שֶׁהַחֶבֶל בִּכְלָלוֹ אֵינוֹ רָאוּי לוֹ, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּכָּלְלוּ בּוֹ יְחִידִים שֶׁהָיוּ רְאוּיִים לוֹ וְנִמְנַע מֵהֶם בִּגְלַל הָרֹב. אֵלֶּה דִּינָיו יִתְעַלֶּה הָעוֹלָמִיִּים, וְעִמּוֹ יִתְעַלֶּה הַגְּמוּל לְאוֹתָם הַיְּחִידִים בָּעוֹלָם הַבָּא, וַאֲפִלּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ אֲשֶׁר יְפַצֶּה אוֹתָם בְּפִצּוּי שֶׁל טוֹבָה, וְיַצִּילֵם הַצָּלָה פּוּרְתָא שֶׁיִּהְיוּ נִכָּרִים בָּהּ מִשְּׁכֵנֵיהֶם, אַך מְעַטִּים יֵצְאוּ לַחֲלוּטִין בְּשָׁלוֹם מֵהָעֹנֶשׁ הַכּוֹלֵל. השכר והעונש על פי הרוב
וּמְשַׁל מִי שֶׁהִתְפַּלֵּל לְצֹרֶך עַצְמוֹ, כִּמְשַׁל מִי שֶׁהִשְׁתַּדֵּל לְתַקֵּן אֵת בֵּיתוֹ לְבַדּוֹ, וְלֹא רָצָה לַעֲזֹר וּלְהִשְׁתַּתֵּף עִם אַנְשֵׁי הַמְּדִינָה בְּחוֹמוֹתֵיהֶם, הֲרֵי הוּא מוֹצִיא הַרְבֵּה וְעוֹמֵד בְּסַכָּנָה, וּמִי שֶׁמִּשְׁתַּתֵּף עִם הַצִּבּוּר, מוֹצִיא מְעַט וְעוֹמֵד בְּבִטְחָה, כִּי מַה שֶּׁיִּבָּצֵר מֵאֶחָד יַשְׁלִים הָאַחֵר, וְתִתְקַיֵּם הַמְּדִינָה בָּאֹפֶן הַיּוֹתֵר שָׁלֵם שֶׁאֶפְשָׁר, וְיִהְיוּ אֲנָשֶׁיהָ מַשִּׂיגִים כֻּלָּם בִּרְכָתָהּ בְּהוֹצָאָה מֻעֶטֶת עִם הַחֲלֻקָּה בְּצֶדֶק וְהַהִשְׁתַּתְּפוּת. וּכְגוֹן זֶה קוֹרֵא אַפְּלָטוֹן לְמַה שֶּׁמּוֹצִיאִים מִצַּד הַחֹק 'חֵלֶק הַכֹּל'. וּבְכֹל עֵת שֶׁיַּזְנִיחַ הַיָּחִיד אֵת חֵלֶק הַכֹּל, וְהוּא מַה שֶׁיְּתֻקַּן בּוֹ הַצִּבּוּר אֲשֶׁר הוּא חֵלֶק מִמֶּנּוּ, וְיַחְשֹׁב כִּי יַחְסְכֶנּוּ לְעַצְמוֹ, הֲרֵי הוּא חוֹטֵא לַכֹּל, וְחוֹטֵא לְנַפְשׁוֹ יוֹתֵר, כִּי הִנֵּה הַיָּחִיד בְּתוֹך קְהָלוֹ כָּאֵיבָר הָאֶחָד בִּכְלָל הַגּוּף. אִלּוּ הָיְתָה הַזְּרוֹעַ חוֹסֶכֶת אֵת דָּמָהּ כַּאֲשֶׁר יֵשׁ צֹרֶך בְּהַקָּזָה, הָיָה נִפְסָד הַגּוּף וְנִפְסֶדֶת הַזְּרוֹעַ בְּהִפָּסְדוֹ. אֶלָּא רָאוּי לַיָּחִיד לִסְבֹּל הַצַּעַר, וַאֲפִלּוּ הַמָּוֶת, לְמַעַן תַּקָּנַת הַכֹּל. וְהַיּוֹתֵר חָשׁוּב מִמַּה שֶּׁיָּשִׂים הַיָּחִיד לֵב אֵלָיו הוּא חֵלֶק הַכֹּל, שֶׁיִּתְּנֶנּוּ וְלֹא יִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ. וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא הָיָה הַהֶקֵּשׁ מַשִּׂיג אוֹתוֹ, צִוָּה בּוֹ ה', בַּמַּעַשְׂרוֹת וּבַמַּתָּנוֹת וּבַקָּרְבָּנוֹת וְזוּלַת זֶה, וְהוּא חֵלֶק הַכֹּל מִן הַמָּמוֹנוֹת. וּבַאֲשֶׁר לַמַּעֲשִׂים — הַשַּׁבָּתוֹת וְהַמּוֹעֲדִים וְהַשְּׁמִטּוֹת וְהַיּוֹבְלִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. וּבַאֲשֶׁר לַדִּבּוּרִים — הַתְּפִלּוֹת וְהַבְּרָכוֹת וְהַתִּשְׁבָּחוֹת. וּמִן הַמִּדּוֹת — הָאַהֲבָה וְהַיִּרְאָה וְהַשִּׂמְחָה. עיקרון 'חלק הכול'
___________________________
ההתיחדות – שיתפלל בהתבודדות ועל צרכיו הפרטיים. הגמול לאותם יחידים – הצדיקים שהקב"ה לא נתן שכרם בעולם הזה בגלל עוון הציבור. מוציא הרבה – הוצאות כספיות. שיבצר – שיחסר. אפלטון – מחשובי הפילוסופים. למה שמוציאים וכו' – הממון שהיחיד מוציא לטובת המדינה.
ביאורים
אחד היסודות שעליהם עמדנו לעיל בעבודתו של החסיד הוא עינו הטובה על העולם. "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו". בדרך זו החסיד מתבונן על העולם וכך הוא גם פועל באופן מעשי. המבט החיובי על כלל העולם מביא את החסיד לבקש תמיד את טובת הכלל. לא רק את טובתו הפרטית – האישית. בכך מחקה החסיד את דרכי פעולת בוראו – 'טוב ה' לכל...'. בפסקה זו מבאר ריה"ל שבקשת ההטבה לכלל, מביאה בסופו של דבר לכך שגם הפרטים ייהנו מטובה זו. מסיבה זו, תפילת החסיד איננה בלשון פרטית. ככל שאדם מתעלה יותר במדרגתו הרוחנית הוא מסוגל יותר לחשוב בצורה כללית. המבט הכללי כולל בתוכו גם את הפרטים, אך לא מתמקד רק בהם, כדי לשמור על הערך הכללי. כדי להבהיר את העיקרון הזה משתמש ריה"ל במשל לגוף האדם. הגוף הוא אורגניזם שלם – מערכת גדולה וכוללת. כל פרט במערכת אמור לתפקד בצורה מיטבית אך גם לשרת את המערכת בכללותה. היד למשל צריכה לתפקד היטב כדי שתוכל לשמש את הצרכים השונים של הגוף. כאשר הגוף בריא גם היד זוכה לבריאות. ולהיפך, כאשר הגוף חולה, גם היד תהיה פחות חיונית. מן המשל הזה ניתן להבין עד כמה דאגה לצורכי הכלל תביא תמיד ברכה גדולה יותר מאשר הרצון להיטיב לפרט מסוים. ככל שההטבה כללית ומקיפה יותר כך היא תצליח להועיל גם לפרטים רבים יותר. כאשר זוהי נקודת המבט, ייתכנו פעמים שהיחיד יהיה אפילו מוכן לוותר על טובתו הפרטית למען הכלל. ממש כשם שכדי להציל את הגוף, יש צורך לעתים להסיר איבר פגוע. הבנה כזו יכולה להיווצר רק כאשר ישנו מבט רחב וכללי.
הרחבות
* תפילה בציבור
אַדְּרַבָּה, הַיִּתְרוֹן לַצִּבּוּר מִכַּמָּה פָּנִים. החבר מונה כאן מספר סיבות שבגללן עדיפה תפילת הציבור על תפילת היחיד.
תפילת הציבור נתקנה לאחר חורבן בית ראשון. קודם לכך, כל אדם היה מתפלל על צרכיו בעצמו. אם היה לו כושר ביטוי טוב, היה מתפלל זמן רב. אם לא, היה מתפלל כעילג זמן מועט. גם מספר התפילות היומיות לא היה קבוע. יכול היה אדם להתפלל תפילה אחת ביום ויכול היה להתפלל תפילות רבות.
לאחר שבא נבוכדנצר וגלו ישראל לבין האומות עמדו עזרא ובית דינו וקבעו תפילה קבועה [הי"ד החזקה לרמב"ם, הלכות תפילה ונשיאת כפים א, ד].
ספר "נפש החיים" מביא סיבה נוספת לכך על פי הקבלה: " כי כל תיבה מהתפלה או של איזה ברכה. היא העולה למעלה מעלה ע"י מארי קלין וגדפין דנטלין לה. לפעול פעולתה בשרשה העליון המיוחד לה. והוא נעשה בזה כביכול שותפו של יוצר בראשית. לבנות ולנטוע כמה וכמה עולמות... והמשכיל יבין מדעתו שלא לחנם הוצרכו לתיקון תחנה קטנה ותפלה קצרה כזו מאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים. אלא שהמה השיגו ברוח קדשם והשגת נבואתם העליונה ונהירא להו שבילין דכל סדרי בראשית ופרקי המרכבה..." [נפש החיים ד, י].
למרות האמור לעיל, ישנם יתרונות מסוימים גם לתפילת יחיד מזדמנת. יתרון אחד מביא ר' נחמן מברסלב: "על התפילות והברכות הסדורות מכבר כבר יודעים מהם כל המקטרגים והם אורבים על הדרכים של אלו התפילות. כמו למשל דרך כבושה הידועה ומפורסמת אורבים שם רוצחים וגזלנים תמיד, אבל שהולכים בדרך חדש שלא נודע עדיין שם אין יודעים לארוב כלל" [השתפכות הנפש ה].
שאלות לדיון
החבר אומר כי "לעיתים רחוקות תשלם תפילת היחיד" למה כל כך קשה לנו לכוון בתפילה?
מה היתרונות בהשתתפות עם הציבור, האם יש מעלות גם בהתבודדות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
