ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- פיתוח האישיות ותיקון המידות
- מודעות עצמית ופיתוח האישיות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
כאשר אדם רגיל לחשוב בצורה מסוימת והיא מובילה אותו למקומות שהוא לא רוצה בהם, יתכנו שני קשיים שיעמדו בדרכו כאשר הוא יבקש לשנות את הלך המחשבה. ראשית, המוח כבר רגיל לחשוב בצורה מסוימת; שנית, אנחנו מאמינים במה שאנחנו אומרים. אם אדם העליב אותי, אני לא יכול לומר לעצמי שאני לא נעלב! המודעות לקשיים אלו היא גם השלב הראשון של הפתרון.
נתבונן במעשה ידוע על רבי עקיבא והחכמים, המובא בסוף מסכת מכות (דף כ"ד ע"ב).
מודעות עצמית ופיתוח האישיות (28)
הרב משה ברלינר
20 - ה'מסנן' הפנימי
21 - הקניית הרגלי חשיבה
22 - לסגור את החלון
טען עוד
וכבר היה רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך... שוב פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכים ורבי עקיבא מצחק. אמרו לו מפני מה אתה מצחק? אמר להם מפני מה אתם בוכים? אמרו לו מקום שכתוב בו והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו, ולא נבכה? אמר להם לכך אני מצחק... באוריה כתיב לכן בגללכם ציון שדה תיחרש וגו', בזכריה כתיב עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו, עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו.
החכמים רואים את השועל יוצא מבית קדשי הקדשים, ובוכים. הבכי הוא התוצאה; מה שהביא אליו הוא זכרון הפסוק "והזר הקרב יומת". הם זכרו את תפארת בית המקדש, את הקדושה שהיתה בו, ולכן הם הגיעו לרגש של בכי וכאב. רבי עקיבא עונה להם שכאשר הוא רואה את השועל ואת החורבן, הוא בטוח שכשם שיש חורבן כך תהיה גם תקומה. החוויה היא אותה חוויה, ההבדל בין רבי עקיבא לבין החכמים הוא המשקפיים, דרכם בוחרים להסתכל על העולם.
נזכור את ה'ביוגרפיה' של רבי עקיבא. רבו הרוחני היה נחום איש גמזו - "גם זו לטובה". שמו לא היה "הכל טוב", כי אדם שחושב כך הוא טיפש. יש סבל בעולם וגם כאב, מי שרואה ילד נדרס ומחייך ואומר "נפלא" - יש בתי חולים מתאימים בשבילו, כי זו טרגדיה עצובה וכואבת. נחום היה אדם שמסוגל לתפוס את הכל, מבין בדיוק מה קרה, אבל הוא יודע שבסופו של דבר כל מה שקורה בעולם הוא חלק מהטוב האלוקי, "כל מאן דבעיד רחמנה לטב עביד" ולכן הוא מאמץ לעצמו דרך ההסתכלות מתאימה. החכמים בחרו ב'מסנן' שיביא אותם לבכי, ורבי עקיבא בחר במסנן שיביא אותו לשמחה.
מי מבין החכמים צדק? שניהם. החכמים צדקו, כשחושבים על בית המקדש ורואים שועל שיוצא משם ודאי שהדבר יביא לבכי. באותה מידה, כשחושבים על הגאולה העתידה הנלמדת דווקא מהחורבן מביא הדבר לשמחה, השאלה היא מה האדם בוחר, באיזה עולם של רגשות ושל התייחסויות הוא בוחר לחיות, והבחירה יכולה להיות לפי התוצאה, לפי מה שיביא למקום שטוב להיות בו ושנכון להיות שם.
ניתוח התהליך
המעשה של ר' עקיבא והחכמים ממחיש את השפעת המחשבה על הרגשות. בדרך כלל התגובות נובעות מהרגלי חשיבה מסוימים, חלקם נובעים מתכונות הנפש המולדות וחלקם מן הסביבה. לכן אם אני מוצא את עצמי כועס, אחת מהסיבות לכך היא הפירוש שאני מפרש את העולם. כדי שאדם יתחיל לשלוט בעצמו, השלב הראשון הוא המודעות לתהליך הפנימי שבתוכו. אני חייב להיות ער למה שאני עושה וחושב, להוציא את המנגנון מהזרימה ולשים אותו על המסך.
לשם כך, כדאי שכל אחד ינסה 'לצלם' את החוויה הנפשית באותו רגע שהביא לתגובה: מה קורה אצלו ברגע שהוא מתחיל להרגיש רגשות? כשמשהו משמח אותך תשאל את עצמך - באותה סיטואציה, מה גרם לשמחה? איך תרגמתי את הגירוי החיצוני, מה אמרתי לעצמי? אלו תמונות רצו אצלי בראש? מה היו הזכרונות, הדמיונות והמחשבות? כך אדם מגלה את התכניות שיש לו, ומבין איך הוא מייצר רגשות. אם התכניות אינן מתאימות למה שאדם רוצה, הוא יכול להתחיל את העבודה.
הבדיקה הזו אינה יכולה להיעשות בשעת התלהטות הרגש, כי אז מאוד קשה לעצור אותו ולבחון את הדברים בצורה שכלית, אלא רק לאחר מעשה יש לשחזר את ההרגשה. בשלב הבא, צריך לחפש פירוש הגיוני אחר לאותו ארוע, לבנות 'תוכנה' אחרת.
מה לא נכון לחשוב?
בשלב הזה, נחזור שוב לסיפור על רבי עקיבא והחכמים. כפי שראינו, החכמים לא טעו כשחשבו מחשבות שהובילו אותם לבכי. כך גם כאשר אנחנו מחפשים מחשבה מתאימה, יש להיזהר שלא נשלול בכך את המחשבה הקודמת! אם דבר מסוים מביא אותי לכעס, איני יכול לשקר לעצמי ולומר 'מכאן ולהבא זה לא יפריע לי'. משפט כזה אינו עוזר, כי אי אפשר להתכחש למציאות שהדבר כן מפריע! אין צורך לשלול את המחשבות הקודמות, אבל עלינו לחפש אמירות, תפיסות והבנות אחרות.
נמחיש את הדברים בדוגמא. נניח שיש אדם מסוים שמאוד מפריע לי. הוא מעליב, אינו מתחשב ואף פעם לא מעלה בדעתו להתנצל. אם אומר לעצמי 'הוא לא יכעיס אותי', אמירה כזו לא תעבוד, כי ודאי שזה מכעיס לפגוש באדם כזה! אבל אני יכול להרגיל את עצמי לחשוב מחשבות נכונות אחרות: 'היתכן שאדם כזה ידליק אותי? אין לי סיבה לכעוס בגלל שהוא אדיוט, הכעס הוא להעניש את עצמך על השטויות של האחרים!' יש עוד הרבה אמירות שאפשר לומר: 'זו בעיה שלו, מה שהוא אומר לא קשור אלי'; 'רחמנא לצלן, איך יצא יצור כזה? מסכן אדם עם כזה רעל בלב שהוא חייב להעליב אנשים!' כל מחשבה היא טובה בתנאי שהיא מביאה אותי ליעד, שלא אצא כועס אלא רגוע. אחרי שאמירה מסוימת נמצאה יעילה, אני צריך 'להחליף את התוכנה': להרגיל את עצמי לחשוב את המחשבות הרצויות לי. ככל שאדם מבין שהוא בעל הבית על החיים הרגשיים ועל החוויה - הוא יוצא עם כוחות חדשים, ואיתם הוא מוביל את החיים שלו.
החברה אינה מכבדת אותי!
נדגים את התהליך הזה בסיטואציה נוספת. נניח שאני מרגיש שהחברה שאני חי בה אינה מכבדת אותי ברמה שלדעתי אני ראוי לה, הדבר כואב לי ומביא אותי לדיכאון. למה הדבר כואב לי? לא בגלל שהם לא מכבדים אותי, אלא משום שאני אומר לעצמי שהם צריכים לכבד אותי, שאני אמור להיות במקום אחר בחברה. ככל שאני מדבר אל עצמי וחוזר על כך, תחושת התסכול גוברת. הפיתרון הוא בכך שאני אחפש משהו טוב אמיתי אחר לומר לעצמי.למשל: 'אני מעוניין שהכבוד יבוא ממני ולא מהם'; או 'זו הזדמנות לעבוד על ענווה, כנראה שיש לי פגם במידה הזו'. אפשר גם לראות בסיטואציה כזו הזדמנות לדעת, איך לתת לאחרים את אותה הרגשה שאני רוצה לקבל.
המאפיין את כל האפשרויות שהזכרנו הוא שהן לא רק חיוביות, אלא גם אמיתיות. לעומת זאת, אם אדם יאמר 'לא משנה לי שהחברה אינה מכבדת אותי' - הבעיה לא תיפתר, אדם אינו יכול להתכחש לעצמו.
עניין זה הוא חשוב מאוד גם בחינוך. הרבה פעמים הורה אומר לילד 'אני יודע שהם שונאים אותך, אבל זה לא צריך להיות איכפת לך'. אמירה כזו אינה עובדת, כי היא לא אמיתית, ומתכחשת לנפש הילד - השנאה של החברים כן משמעותית בשבילו!
בעיה או אתגר?
לפעמים צריך פשוט להרגיל את עצמנו להשתמש במונחים מתאימים. נניח שאדם נמצא בהתמודדות לא פשוטה, הוא אומר לעצמו 'יש לי בעיה. משהו תקוע אצלי, אני לא מסתדר עם אף אחד'. המילה בעיה יוצרת אצלנו תחושות של מועקה, פחד, כישלון, ביטחון עצמי ירוד. המילה 'אתגר',לעומתה, צופנת בתוכה תוכן הרבה יותר חיובי. היא מקפלת בתוכה את היסוד האמוני, ש"כל מה דעביד רחמנא לטב עביד", ולכן כל התמודדות שאנחנו נמצאים בתוכה היא לטובתנו, היא אתגר שנועד להוביל אותנו לגדול ולהתפתח. מי שמתרגל להשתמש במילה 'אתגר' יוצר בתוכו תחושות חיוביות של מרץ, חוויה ותקווה אמיתית לטוב. הוא ניגש אל הקושי עם ביטחון ואמון שההתמודדות היא בשבילו, ואז גם נקל עליו להפיק את הרווחים. שוב יש להדגיש, שאדם שאומר 'אני בבעיה' אומר אמת, אבל הוא חושב רק על הצד הקשה של המטבע, ורק הוא יסבול מכך.
ההתייחסות הזו נכונה גם לגבי נסיונות שהאדם כבר עבר. אם אני מסתכל על ניסיון שעבר עלי כ'בעיה' שיצאתי ממנה, התחושה השלילית כלפי אותו ארוע נשארת בתוכי, והיא מלווה אותי כל החיים. לעומת זאת, אם התמודדות מסוימת נתפסת בעיני כאתגר, אני חושב על מה שלמדתי ממנה להמשך החיים, כל דבר בלתי נסבל הופך להיות דבר בעל משמעות שבונה אותי. אלו הם חיים אחרים לחלוטין!
זהו עומקו של המשפט 'אין חכם כבעל ניסיון'. והרי כולנו מכירים כמה וכמה אנשים שהסתובבו בעולם, עשו אינסוף דברים - והם עדיין טפשים! כשנדייק נראה שהמשפט אינו 'אין חכם כמי שאוסף חוויות'. חוויה היא ארוע שאדם עובר, חש אותו, ושם על המדף כדי לדבר עליו באיזו שיחת נפש. בעל ניסיון - הוא אדם שהוציא מהחוויה את החכמה שיש בתוכה. כשאדם חי ברמה הזו, מכל מפגש עם מישהו אפשר לצאת עם שכר. החיים אינם מלאים בעיות, אלא אתגרים.
איך הופכים מחשבה להרגל?
תהליך זה נשמע פשוט, אבל הוא לא 'הולך ברגל'... גם כאשר אנחנו רוצים להרגיל את לשוננו לומר 'משיב הרוח ומוריד הגשם' במקום 'מוריד הטל', אנחנו צריכים לומר 'משיב הרוח' תשעים פעמים...
כדי להפוך מחשבה מסוימת להרגל, אפשר להפעיל גם את כח הדמיון, ולדמיין את אותו אדם אומר לי כך וכך, ואת עצמי חושב את המחשבה הרצויה.
בהתחלה הדבר ידרוש ממני מאמץ, אבל לאט לאט אני אצליח להחדיר את האמירות החכמות שאני מזדהה איתם לתוך הזרימה של החיים שלי, ואז אתחיל להבין ולחוש שעל אף שאני לא תמיד יכול לשלוט במצבים שאני נמצא בתוכם, הרי שדרך ההתייחסות שלי לאותם מצבים היא זו שתוביל את האישיות והנפש שלי למחוזות טובים יותר או פחות.
כאן נדגיש שוב עניין שעסקנו בו בהרחבה - שליטה ברגש אין פירושה להפוך את עצמנו לרובוטים. אנחנו רוצים שהתגובות הרגשיות שלנו יזרמו בצורה ספונטנית, אבל מידי פעם צריך לנתב ולכוון אותם למקום שאנחנו רוצים. תהליך הניתוב עצמו דורש מאמץ והתערבות של השכל, אבל אחריו אנחנו יכולים לדעת שאנחנו גולשים במסלול הנכון.
נדודי שינה
הדוגמאות אותן הבאנו ביחס לשליטה על מחשבות עוסקות במחשבות על ההווה, והעיקרון נכון, כמובן, גם ביחס לזכרונות ודמיונות. דוגמא נפוצה לכך היא נדודי שינה. פעם הגיע אלי בחור שהתלונן על כך שקשה לו להירדם. לאחר ששוחחנו מעט התברר, שבסוף כל יום הוא רגיל לחשוב על כל מה שעבר עליו באותו יום, ואם משהו לא הלך טוב - הגוף לא יירגע. ככל שהוא לוחץ על עצמו להירדם, השינה 'בורחת'. שאלתי אותו - בתיכון ידעת לשחק? הוא ענה לי - כן, הייתי כדורסלן טוב! הצעתי לו שיחשוב לפני השינה על הזכרונות הנעימים ממשחקי הכדורסל בתיכון. במקום להילחם במה שעשיתי היום, עדיף למצוא מקום רגוע וכיף. כעבור כמה ימים הוא סיפר לי שהעצה אכן עזרה לו.
כללו של דבר, כל אדם הוא בעל הבית על מה שיש לו במוח. אפשר להכניס כל מחשבה, זיכרון או דמיון שרוצים בהם, וכך להגיע לרגשות הרצויים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
