ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- חכמת החינוך
- חכמת החינוך א'
משרשי מצוה זו. מה שכתבנו באחרות לזכר יציאת מצרים. ובעבור שקרבן זה לזכר חרותנו ובואנו בברית נאמנה עם השם יתברך, ראוי שלא יהנו בו רק אותם שהשלימו באמונה, והם ישראלים גמורים ולא אלו שעדין לא באו עמנו בברית שלם. וענין הרחקת הערל מאכילתו, גם כן מזה השרש (שם).
ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות. ועובר עליה והאכיל לאלו עובר על לאו, ואין לוקין עליו, שאין בו מעשה.
מצווה י''ד - שלא נאכיל מן הפסח לגר ולתושב
חכמת החינוך א' (49)
הרב אלחנן פופקו
14 - שלא נאכיל מן הפסח לישראל משמד.
15 - שלא נאכיל מן הפסל לגר ותושב.
16 - שלא להוציא מבשר הפסח חוצה
טען עוד
ויש לחקור בלאו זה אמי קאי, האם הוא על הישראל המאכיל את הקרבן פסח או שהוא גם על התושב ושכיר החייבים במצוות שלא יאכלו בקרבן זה. עוד יל''ע אם איסור זה כולל גם עכו''מ או שהוא בעיקר על גר תושב ושכיר.
והנה נחלקו הראשונים בעיקר לאו זה אמאי קאי, דהנה כיוון שיש לאו שלא יאכל ערל בפסח א''כ כל מי שהוא לא יהודי—וכולהו ערלים איקרו--כלול בלאו ד'כל ערל לא יאכל בו' וא''כ האי לאו ד'תושב ושכיר לא יאכל בו' למאי אתא? הא כל הגויים ערלים הם וא''כ מה הוא דריבה לאו זה?
ועי' ברש''י עה''ת שכ' (שמות י''ב, מ''ה) על פסוק זה וז''ל:''תושב - זה גר תושב. שכיר, זה הגוי. ומה תלמוד לומר והלא ערלים הם?אלא כגון ערבי מהול וגבעוני מהול", וא''כ לרש''י האי לאו אתא לרבויים גר תושב וערבי מהול. אבל הרמב''ן עה''ת (שם) חולק על רש''י ואחר שהביא את דברי רש''י הנ''ל כ' הרמב''ן וז''ל:"ולא ידעתי למה יכתוב הרב הדברים הנדחים בגמרא, שהרי הקשו על זה (יבמות ע''א.): והני מולין נינהו והתנן (נדרים ג' י''א): הנודר מן הערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות העולם, שנאמר (ירמיה ט', כ''ה): כי כל הגויים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב, והעמידו הכתוב בגר שמל ולא טבל:''
וא''כ הרמב''ן מסכים עם רש''י שתושב דכתיב בקרא זה גר תושב אבל לגבי שכיר הרמב''ן חולק על רש''י וסובר ששכיר לא אתי לאסור גבעוני מהול בקרבן פסח אלא אתי לאפקועי גר שמל ולא טבל מאכילת הפסח.
ועי' ברמב''ם (פ''ט ה''ז מהל' קרבן פסח) שכ' דלא כדברי רש''י ודלא כדברי הרמב''ן בזה וז''ל הרמב''ם: "המאכיל כזית מן הפסח, בין מפסח ראשון בין מפסח שני, למשומד לעבודה זרה, או לגר תושב או שכיר--הרי זה עובר בלא תעשה...ו"בן נכר" האמור בתורה(שמות י''ב, מ''ג) זה העובד אל נכר; ואין מאכילין ממנו לגוי, אפילו גר תושב או שכיר--שנאמר "תושב ושכיר, לא יאכל בו" (שמות י''ב, מ''ה)"
ונראה שדעת הרמב''ם היא דלא כרש''י ולא כרמב''ן וס''ל דלא אתא קרא לגבעוני מהול או לגר שמל ולא טבל אלא אתא קרא למיסר האכלת קרבן פסח לעכו''מ ואפי' לגר תושב.
אבל עי' בראב''ד שם שהקשה על הרמב''ם וז''ל:"המאכיל כזית מן הפסח וגו' עד תושב ושכיר לא יאכל בו. א"א ואפילו לישראל שאינו ממונה עמו אע"פ שהוא תושבו או שכירו ולכך בא מדרשו ואין צורך לגר תושב שהוא ערל'' עכ''ל
ועוד קשה למה צריך לאו לכל אחד ואחד מאלו (עי' בגמ') ולמה כללים אלו לא כלולים בפרטי המצווה של קרבן פסח.
ולתרץ את קושיית הראב''ד כבר כתבו האחרונים(עיין בלחם משנה ועוד) שיש לחלק בין האיסור על האוכל לאיסור על המאכיל. דאיסור אכילת הערל בפסח היא איסור על האוכל והוא דאפי' אם מתו אחיו מחמת מילה עדיין אסור לו לאכול אבל איסור גר תושב ועכו''מ בפסח הוא איסור על המאכיל ולכן צריך לאו לשניהם.
אמנם עדיין צריך עיון מהא דביארתי במצווה י''ג דאיסור אכילת משומד בפסח הוא איסור שעיקרו על המאכיל
וכן ביארו האחרונים דמטעם זה צריך ריבו דפסח הוא דאינו אוכל אבל אוכל הוא מצה ומרור והיינו משום דאיכא עליה חיוב
מה המקור לזה שגוי אינו יכול לאכול בקרבן פסח?
ועיין ברמב''ם בספר המצוות שכתב (ל''ת ז') כתב '' מצוות לא תעשה, שלא להאכיל בשר פסח לעובדי כוכבים ומזלות אפילו לגר ותושב שנאמר "תושב ושכיר לא יאכל בו" שמות יב, מה.'' ומשמע מדבריו שאיסור האכלת גר תושב בפסח הוא שני לאיסור האכלתו לעכו''מ אף דעכו''מ אינו מפורש בקרא.
ונראה לבאר דעיקר יסוד איסור האכלת הפסח לגר ותושב הוא משום הזרות שלהם והיינו דהתורה אמרה דגם אם אין למישהו פסול ערלות (ונחלקו התנאים אי האי אתא לאתויי גבעוני מהול וכו' עיין מכילתא כאן) .
ולכן כתב החינוך דנוהגת באנשים ונשים משום דעיקר איסורו הוא האכלתו לזר ולא אכילתו והוא דומה לאיסור שנאסר להוציא מן הפסח החוצה כמו כן יש איסור האכלתו לזר שאינו שייך בו וזהו שהקשה הראב''ד '' ואפילו לישראל שאינו ממונה עמו אע"פ שהוא תושבו או שכירו ולכך בא מדרשו ואין צורך לגר תושב שהוא ערל'' והיינו שכולהו משום איסור האכלתו למי שאינו ממונה עמו יש חילוק גדול בין האכלתו למי שאינו ממונה עמו להאכלתו לעכו''מ דאיסור אכילה למי שאינו ממונה עמו הוא בעיקר על מי שאינו ממונה ולא על המאכיל אבל האכלתו לעכו''מ או גר תושב דמיקרהו זרים גבי פסח הוא דומה לאיסור הוצאת הפסח ולכן כ' החינוך כאן:" ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות. ועובר עליה והאכיל לאלו עובר על לאו, ואין לוקין עליו, שאין בו מעשה" דעיקר האיסור הוא לא פרט מהמצווה אלא הוא דומה לאיסור הוצאת הפסח שזהו איסור נפרד מדיני קרבן הפסח. ברוך שנתן תורה לעמו ישראל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
