ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- חכמת החינוך
- חכמת החינוך א'
משרשי מצוה זו. שרצה השם יתברך לזכתנו לעשות מצוה בראשית פריו, למען דעת כי הכל שלו, ואין לו לאדם דבר בעולם רק מה שיחלק לנו השם יתברך בחסדיו. ויבין זה בראותו, כי אחר שיגע האדם כמה יגיעות וטרח כמה טרחים בעולמו, והגיע לזמן שעשה פרי, וחביב עליו ראשית פריו כבבת עינו, מיד נותנו להקב''ה ומתרוקן רשותו ממנו ומכניסו לרשות בוראו. ועוד לזכר הנס הגדול שעשה לנו השם יתברך בבכורי מצרים, שהרגם והצלנו מידם.
דיני המצוה. באי זה מקום נשחט ונאכל, ועד אי זה זמן מצוה להם לאכלו, וענין הממין הפוסלין בו, ואי זה מום קבוע או מום עובר, והחלוק שביניהם, ומי נאמן על ממיו, ואם נפלו בו או נעשו בו לדעת, ואיזה חכם ראוי להורות בממיו, ודין בכור השתפים ישראלים או שתף גוי, ובאי זה ענין נפטרה הבהמה מן הבכורה או לא נפטרה, ובכור ספק מה דנו, וענין יוצא דפן, טמטום ואנדרגינוס, ויתר פרטיו, מבוארים במסכת בכורות (י''ט. ומ''א. ויו''ד ש''ו עד ש''כ).
ונוהגת מצוה של קדוש בכור בהמה טהורה מדאוריתא בארץ ישראל בלבד בכל זמן, וכמו שדרשו ז''ל (תמורה כ''א, ב') מדכתיב (דברים י''ד, כ''ג, ועי' רמב''ם בכורות א', ה') ואכלת לפני ה' אלקיך מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכורות בקרך, מקיש וכו'. ומדרבנן אף בחוצה לארץ ובזכרים ובנקבות בין ישראלים, בין כהנים ולוים. (בכורות יג.) ואף על פי שהבכור שנולד לכהן שלו הוא, מכל מקום חיב להקריב חלבו ודמו ויאכל הבשר בתורת בכור. ובכור אדם ופטר חמור אינו נוהג בכהן ולוי, כמו שנכתב בעזרת השם, וזאת מן המצות שחיבה בסבת דבר.
מצווה י''ח– מצוות קידוש בכורות בארץ ישראל
חכמת החינוך א' (49)
הרב אלחנן פופקו
18 - שלא יאכל ערל מן הפסח
19 - מצות קדוש בכורות בארץ ישראל
20 - לא לאכל חמץ בפסח
טען עוד
ומצווה זו אף שהיא כוללת בכור אדם, בכור בהמה, ופטר חמור, מכל מקום בכור אדם ופטר חמור התורה ציותה עליהם בפני עצמם במקומות אחרים (שמות יג, לד) וקדושת בכור בהמה היא המצוה היחידה שהתורה ציותה עליה רק בפסוק זה, ומשום כך החינוך וכן הרמב''ם (מצוות עשה ע''ט) כתבו במצוות עשה זו את פרטי דיני קידוש בכור בהמה טהורה אף שמצוה זו כוללת קידוש בכורות בכלל.
והנה נתייחד בכור בהמה טהורה מכל קדשים ומתנות כהונה שקדושתו מרחם ואין צריך שהאדם יקדשו אלא הוא מקודש מעצמו, ושני ענינים נפרדים נתחדשו בזה, האחד, שחל עליו קדושת קרבן מאליו בלא שהבעלים קידשו אותו, דבר שלא מצינו בקרבנות אחרים, והשני, שחל עליו דין מתנות כהונה ושהבכור הוא ממון כהן בלא שייעשה בו דבר, אך זהו דבר שמצינו במק''א כגון בזרוע לחיים וקיבה.
והנה הרמב''ם (בכורות פ''א ה"ד) כתב וזה לשונו: ''מצוות עשה להקדיש בכור בהמה טהורה ויאמר הרי זה קודש שנא' תקדיש לה' אלקיך, ואם לא הקדישו הרי זה קדוש מאיליו וקדושתו מרחם היא'', ע''כ, ופסק הרמב"ם כחכמים (ערכין כט.) דס"ל שבכור בהמה טהורה צריך שהבעלים יקדש אותו באמירתו .
ויש לעיין מהו ענין קידוש זה, אחרי שקדושת בכור חלה בין אם קידשוהו הבעלים ובין אם לא קידשוהו. ועוד יש לעיין, האם אמירה זו מתייחסת רק לחלק קדושת הקרבן שבבהמה אבל חלק המתנות כהונה אינו צריך לקדשו, או שאמירה זו מתייחסת גם לחלק המתנות כהונה, ונפקא מינה אם צריך לקדש בכור בעל מום שאין בו דין הקרבה אלא צריך רק ליתנו לכהן .
והנה מצינו שתי ענייני קדושה שתלויים באמירתו של האדם, האחד, הוא שהאדם פועל את חלות הקדושה וכמו שמצינו בהקדש, שעל ידי אמירת האדם חל קדושה על הבהמה, וכן כמה וכמה דינים, ומאידך מצינו ג''כ קידוש של שבת, מועדים, ויובלות, שאמנם יש דין קידוש בפה, אבל אינו אלא דין על הגברא לאומרו אבל קדושת הדבר שעליו נאמר הקידוש קביעא וקיימא, ולכן חל קדושת שבת ויובל בין קידשוה בפה ובין לא קידשוה בפה.
ויש לחקור בגדר הקדשת בכור האם הוא כעין קידוש שמצינו בשבת ויובל שעיקרו אינו לפעול חלות קדושה אחפצא אלא דין על הגברא לעשות מעשה קידוש ועי''ז יקבע בנפשו מעלת הקדושה של הדבר שקדושתו כבר קביעא וקיימא, וכמו כן בבכור אינו אלא דין אגברא לעשות מעשה קידוש דהא הבכור קדוש גם אם לא קידשו, או דלמא הקדשת בכור הרי זה כהקדשות שמצינו בנדרים ונדבות דחלה הקדושה על ידי אמירתו, ואף שבבכור אינו מוסיף קדושה בבהמה, מכל מקום מוסיף הוא איסור על נפשו, דהנה בהקדיש בהמה לשלמים יש שני איסורים במעילה בה, האחד, מה דרמי איסורא אכו''ע מכח זה שבהמה זו היא שלמים, והשני, מה דרמי על המקדיש איסורא ד''לא יחל דברו'' כיון שנדר שבהמה זו תהיה שלמים, וכמו כן י"ל בבכור שאף שיש לבהמה זו קדושת בכורה גם בלי אמירתו מכל מקום הוא מוסיף אנפשיה איסור באמירתו, וכדלהלן. ועכ''פ נראה שלפי שני הצדדים בחקירה זו אין טעם לאמירה זו בבכור בעל מום (ומכל מקום דבר זה נידון בפוסקים בהרחבה, עי' פ''ת יורה דעה סימן ש''ה ס"ק א) .
ונראה, דאף שיש לתלות חקירה זו בכמה וכמה מחלוקות הפוסקים , מכל מקום עיקר דין הקדשת בכור הוא בדומה למה שמצינו בהקדשת שאר קדשים , והטעם דבעינן לאמירה זו י"ל דכיון שנתייחד בכור בהמה שחל עליו קדושת קרבן כבר מרחם מה שלא מצינו בשום קרבן, רצתה התורה שלתוספת וחיזוק איסורו וקביעת הדבר בנפש הבעלים יוסיף הוא בבהמה זו איסור ויהא בה גם דין דבר הנידב ואיסור בל יחל.
ובזה יבואר הא דלא מצינו דין אמירה זו גם בבכור אדם ופטר חמור, דכיון שהם אינם קרבים לגבי מזבח אין צורך שיקבע ויחזק הבעלים את האיסור, כנ''ל בחסדי השי''ת.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
