ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- חכמת החינוך
- חכמת החינוך א'
וענין המצוה, שיזכר הנסים והענינים שארעו לאבותינו ביציאת מצרים, ואיך לקח האל יתברך נקמתנו מהם, ואפילו בינו, לבין עצמו, אם אין שם אחרים, חיב להוציא הדברים מפיו, כדי שיתעורר לבו בדבר, כי בדבור יתעורר הלב (עי' סהמ''צ להרמב''ם מ''ע קנ''ז).
משרשי מצוה זו. מה שכתוב בקרבן הפסח. ואין מן התמה אם באו לנו מצות רבות על זה, מצות עשה ומצות לא תעשה, כי הוא יסוד גדול ועמוד חזק בתורתנו ובאמונתנו. ועל כן אנו אומרים לעולם בברכותנו ובתפלותנו זכר ליציאת מצרים, לפי שהוא לנו אות ומופת גמור בחדוש העולם, וכי יש אלה קדמון חפץ ויכול, פועל כל הנמצאות הוא ובידו לשנותם, כפי שיחפץ בכל זמן מן הזמנים, כמו שעשה במצרים, ששנה טבעי העולם בשבילנו, ועשה לנו אותות מחדשים גדולים ועצומים, הלא זה משתק כל כפר בחדוש העולם ומקים האמונה בידיעת השם יתברך, וכי השגחתו ויכלתו בכללים ובפרטים כלם.
דיני המצוה. כגון הסדר שחיבין ישראל לעשות בלילה הזה בענין סעדתן, והכוסות של יין שחיבין לשתות, ושעורן, ומזיגתן, וסדורן. והנני כותב לך בני הסדר בקצרה, כאשר שמעתיו מפי חכמי הדור בדיוק. בתחלה מביאין מים ונוטלין יד אחת בשביל כוס של קדוש שצריכין לטל. והכי איתא בברכות בפרק כיצד מברכין, (מ''ג.) שבכוס מספיק נטילת יד אחת, ואין מברכין על נטילה זו. ואם רצה לטל שתי ידיו לכוס נוטל בלא ברכה. ואחר כך מברך על היין ומקדש ואינו מברך על היין לאחריו. ואחר כך נוטל שתי ידיו ומברך על נטילת ידים, ומטבל בירק (הירק בדפוס וילנא) ומברך עליו בורא פרי האדמה לפניו, ולאחריו אינו מברך בורא נפשות וכו', לפי שימתין עד שיאכל המרור ואז יברך בורא נפשות על המרור ועל הירק. ואין כל מה שעשה בנתים הפסקה, כמו שנפרש. ואחר שאכלו מן הירק בחרסת, מוזגין כוס שני, וקוראין ההגדה עם שני פרקים מן ההלל, ונוטלין היד אחת ומברך אשר גאלנו וכו' על כוס השני, ושותין אותו, ואין מברכין עליו פרי הגפן, ולא לאחריו על הגפן. ואחר ששתו כוס שני, נוטלין לידים ומברכין על נטילת ידים, ונוטלין חצי מצה ומניחין אותה על השלמה ומברכין על החצי המוציא ולאכל מצה. ונוטלין חזרת ומברכין לאכל מרור, ואוכלין ממנו בטבול בחרסת, ואין מברכין עליה בורא פרי האדמה, לפי שנפטר בברכה שברכו בירק תחלה, דהכי מכח בגמרא, (פסחים ק''ג, ב) דלא הוי הפסקה לעולם, שנצטרך לחזר ולברך, אלא אם כן יש בדבר שני ענינים, שיעקר האדם דעתו מן הענין, כגון דאמרי הב לן ונברך, וכיוצא בזה. וכן שלא יהא באפשר לעשות שני הדברים ביחד, כגון מה שאמרו ז''ל (חולין פז, א ורש''י שם) משתי וברוכי בהדי הדדי לא אפשר. ואחר שאוכלין מן המרור בטבול, כורכין ממנו על גבי מצה ואוכלין. ואחר כך אוכלין סעדתן. ואחר כך אוכל כל אחד ואחד מעט מצה, זכר לפסח שהיה נאכל על השבע, ואין אוכלין עוד כל הלילה, שלא לסלק טעם המצה מן הפה. דכתיב (תהלים קי''ט, ק''ג) מדבש לפי, אבל מים ודאי שותין שאין המים מפגין הטעם. וכן שותין גם כן תרי כסי דמצוה, כי לא נדחה מצוה מטעם זה. ואחר כך נוטלין לידים ואין מברכין על נטילת ידים. ומוזגין כוס שלישי, ומברך עליו ברכת המזון ובורא פרי הגפן, אבל לא לאחריו על הגפן (עי' בעל המאור סוף ערבי פסחים). ואחר כך מוזגין כוס רביעי וגומרין עליו את ההלל, ואין מברכין עליו בורא פרי הגפן, אבל אחריו מברכין על הגפן, והוא שלא יהא דעתו לשתות עוד כוס חמישי. נמצא לפי זה, שאין מברכין בורא פרי הגפן, אלא תרי זמני, על כוס של הקדוש, ועל כוס הברכה. ועל הגפן, פעם אחת אחד כל הכוסות. וארבע הכוסות ומצה דמצוה, צריכין הסבה. ויתר הפרטים מבוארים בסוף פסחים (א''ח מסי' תס''ט עד תפ''ב)
ונוהגת בזכרים ונקבות (פסחים ל''ו. קט''ו:) בכל מקום ובכל זמן. והעובר עליה, בטל עשה.
חכמת החינוך א' (49)
הרב אלחנן פופקו
21 - שלא יראה לנו חמץ בפסח
22 - מצות ספור יציאת מצרים
23 - מצות פדיון פטר חמור
טען עוד
המצוה הכ''א היא מצות סיפור יציאת מצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר ''והגדת לבנך ביום ההוא" וכו' (שמות י''ג ח') .
והאחרונים האריכו לדון מה נתחדש במצוה זו של סיפור ביציאת מצרים בליל ט''ו יתר על החיוב לספר ביצי''מ בכל לילה, שעליה כתב הרמב''ם (ק"ש פ"א ה"ג) וז"ל: אף שאין מצות ציצית נוהגת בלילה, קוראין אותה בלילה, מפני שיש בה זכרון יציאת מצרים, ומצוה להזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה, שנאמר "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים, כל ימי חייך" (דברים טז ג), עכ"ל, הרי שהחיוב להזכיר יצי''מ ביום ובלילה כל ימות השנה הוא מצוה מדאורייתא, וכתבו בזה כמה חילוקים (עי' מנחת חינוך כאן, הגדה לבית בריסק בשם הגר''ח והגרי''ז ועוד).
אמנם מה שקשה ביותר בענין זה הוא, שהנה המעיין במוני המצוות (בה"ג, סה"מ לרמב"ם, והחינוך) לא ימצא זכרון מצוה זו של הזכרת יצי"מ בכל ימות השנה (מלבד הסמ''ק עשה ק''י שמנאה בכלל המצוות), ואם כן איך יתכן לומר מחד גיסא שהיא מצוה דאורייתא ומאידך גיסא היא אינה נמנית במנין המצוות .
ועי' באור שמח (ק"ש פ''א ה''ג) שכתב שאכן הזכרת יציאת מצרים בכל יום אינה מצוה דאורייתא, ואף שאמרו בגמ' (ברכות כא.) אמת ויציב דאורייתא משום שיש בה הזכרת יציאת מצרים, אין הכוונה שהזכרת יצי"מ היא מצוה דאורייתא, דלעולם אינה אלא מדרבנן רק שכיון שראו חכמים מכמה קראי שיש ענין גדול לזכור את יציאת מצרים לכן תיקנו שיזכיר יציאת מצרים כל יום.
אמנם אף שדברי האור שמח נכוחים וקושיא אלימתא היא אמאי לא הזכירוה מוני המצוות, מכל מקום דעת רוב הפוסקים שהחיוב להזכיר יצי"מ בכל יום הוא מדאורייתא, וצריך עיון מה המקור לזה.
ועי' באסופת הגר''ח הלוי וכך כתב בחזון יחזקאל (על התוספתא ברכות פ"א הי"ב) לחדש שהרי נחלקו חכמים ובן זומא במשנה (שם יב:) לגבי הפסוק ''כל ימי חייך'' שלדעת חכמים הוא בא לרבות הזכרת יצי"מ בימות המשיח ולדעת בן זומא הוא בא לרבות הזכרת יציאת מצרים בלילות, וכיון שאנו פוסקים כבן זומא [כמבואר ברמב"ם הנ"ל] אם כן אין מצוה זו נוהגת לימות המשיח דהא ריבוייא דכל מרבה לילות, וכיון שדעת הרמב''ם בשרשים (שורש ג) שאין למנות במנין המצוות מצוות שאינן נוהגות לדורות, לכן לא מנאה הרמב''ם בספר המצוות.
ונמצא לפי דבריהם שהזכרת יצי''מ היא המצווה היחידה מסוג זה שאף שהיא נוהגת לדורות מרובים מכל מקום אינה נמנית במנין המצוות כיון שהיא בטלה לימות המשיח.
וקשה, דהא הטעם שאין חיוב לזכור את יציאת מצרים לימות המשיח הוא הפסוק (ירמיהו כ''ג ז) ''לכן הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים'', וקשה לומר שמצוות הזכרת יציאת מצרים כל לילה אינה נמנית למצוה משום שהיא לא נוהגת לימות המשיח, ואילו מצוות סיפור יציאת מצרים בליל ט"ו בניסן שנמנית למצוה נוהגת גם לימות המשיח, וכן קשה מאד לומר שבן זומא שדן במצוות הזכרת יציאת מצרים הנוהגת בלילות, דן במצווה נפרדת לחלוטין מהמצווה שנוהגת בליל פסח עד כדי כך שזו בטילה וזו לא, זו נמנית וזו לא, וכן עוד כמה וכמה חילוקים .
ולכן נראה דכיון שהמצוה של הזכרת יציאת מצרים בכל יום נלמדת (ברכות י''ב:) מקרא ד''למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך'' (דברים ט''ז ג) ורישא דקרא הוא ''לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני למען תזכור...", אם כן חיוב הזכרת יצי"מ בשאר ימות השנה אינה חיוב נפרד מחיוב סיפור יציאת מצרים בליל פסח אלא היא המשך וחלק מחיוב זה ואין צורך למצוא חילוק בין מצוה זו למצות הסיפור בליל פסח שכן כל עצמה של מצוה זו מקורה ויסודה בחיוב הסיפור בליל פסח, אלא שבליל פסח צריך שיספר את סיפור יציאת מצרים ובשאר ימות השנה החיוב הוא רק להזכיר ולעורר ענין זה שסיפרנוהו בליל פסח , ובדומה לזה הוא החיוב לזכור את מעשה עמלק, שאמנם החיוב להזכיר ענין זה הוא פעם בשנה וצריך שיהיה זה גדרי המצווה (קריאה בס''ת, בעשרה וכו') אך מכל מקום אסור לשכוח אותו בשאר ימות השנה וכמו שנאמר ''לא תשכח'', ועל דרך זה ענין המצוה לזכור יציאת מצרים כל ימות השנה, שצריך שמה שמספר ומקיים בימי הפסח ישאר כל ימות השנה והוא חלק מכלל מצוות הפסח, והטעם שלא מנאוה מוני המצוות אינו משום שאין זה חיוב דאורייתא אלא משום שהיא בכלל המצוה של סיפור יצי"מ בט"ו בניסן ולא מצווה בפני עצמה, ועדיין צריך ביאור.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
