ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- חכמת החינוך
- חכמת החינוך א'
משרשי מצוה זו. כדי שיזכרו היהודים לעולם הנס שעשה להם האל ביציאת מצרים, שהרג כל בכוריהם, כמו שכתוב.
דיני המצוה. כגון שתפות הנכרי או מקבל חמור ממנו להטפל בו, ודין גוי שהפריש פטר חמור מה דינו, ודין חמור שילדה כמין סוס, ודין לוקח חמור מגוי, וענין ספק אם בכרה מה דינו, ודין נותן החמור בעצמו לכהן, ויתר פרטיה, מבוארים במסכת בכורות (ה:, י''א. י''ב. ויו''ד סימן שכ''א).
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות ישראלים, ולא בכהנים ולוים. והעובר על זה בטל עשה.
מצווה כ''ב–מצוות פדיון פטר חמור
חכמת החינוך א' (49)
הרב אלחנן פופקו
22 - מצות ספור יציאת מצרים
23 - מצות פדיון פטר חמור
24 - מצות עריפת פטר חמור
טען עוד
ויש לחקור במצוה זו של פדיון פטר חמור, האם עיקרה מצות נתינה לכהן וכשאר מתנות כהונה וכמו מעשר בהמה מעשר דגן וכדו' שעיקרם אינו מחמת שיש למעשר קדושה וערך מצד עצמו אלא מצות נתינה לכהן ועל ידי ההפרשה חלים דינים מסוימים על הדבר המופרש, או שמא עיקרה הוא משום ערך מסוים שיש לפטר חמור, וכעין מה שכתב החינוך כאן בשרש המצוה ''כדי שיזכרו היהודים לעולם הנס שעשה להם האל ביציאת מצרים שהרג כל בכוריהם שנמשלו לחמורים'', ובדומה למצות פדיון בכור אדם, שאף שהוא אחד מכ"ד מתנות כהונה, מכל מקום הדבר פשוט שמצוה זו עיקרה אינה מצות נתינת ה' סלעים לכהן אלא משום מעלת וקדושת הבכור, רק שכדי לפדות את קדושתו הצריכה התורה שיתן ה' סלעים לכהן.
והנה נחלקו הרמב''ם והראב''ד במצוה זו של פדיון פטר חמור, דהרמב''ם (ביכורים פי"ב ה"ד) כתב ''פטר חמור אסור בהניה, עד שייפדה, ואם מכרו קודם פדיון, דמיו אסורים, ואם מת קודם פדיון, או שערפו הרי זה ייקבר'', עכ"ל, והראב''ד השיג על דבריו וז"ל: ''אי אפשר, אם דמיו אסורים למה יתנם לכהן ויהנה בהן שהרי פודין פטר חמור בשוויו, וכי מאיסורי הנאה שתופסין את דמיהם הוא זה?!'' עכ"ל.
הרי שנחלקו הרמב''ם והראב''ד אם פדיון פטר חמור תופס את דמיו או לא, דלרמב''ם כל שלא נתן את המעות שפדה בהן לכהן יש על המעות קדושה, ולראב''ד המעות שופדה בהן את החמור הן חולין .
ואפשר דבהא נחלקו הרמב''ם והראב''ד, דלרמב''ם, עיקר המצווה דפדיון פטר חמור הוא משום שיש לו מן חשיבות, ולדעתו הקדושה שיש לפטר חמור היא קדושת הגוף שתופסת את דמיה ומשום כך ס"ל שכל שלא בא הפדיון ליד הכהן איכא עדיין קדושת דמים, אבל דעת הראב''ד היא שעיקר המצוה דפדיון פט''ח היא מצות נתינה לכהן וכיון שפדאה אינו אלא מחוסר מסירת דמים לכהן ואין בדמים קדושה.
ועל פי זה יתבאר גם מחלוקת הרמב''ם והראב''ד בריש הפרק, דהנה הרמב''ם כתב (שם ה''א) ''מצות עשה לפדות כל אדם מישראל, פטר חמור בשה, ואם לא רצה לפדותו, מצות עשה לעורפו שנאמר "ופטר חמור תפדה בשה, ואם לא תפדה וערפתו'' (שמות ל''ד כ') ושתי מצוות אלו נוהגות בכל מקום, ובכל זמן ומצות פדייה קודמת למצות עריפה''. וכתב הראב''ד ''אי אפשר, בחיי ראשי אין זה מן הפלפול ולא מן הדעת המיושבת שיחשוב זה במצוות עשה, ואף שאמרו מצוות פדיה קודמת למצוות עריפה, לא שתחשב מצוה אבל היא עבירה ומזיק נקרא מזיק ממונו של כהן ומפני שאמרו מצוות פדיה אמ' מצוות עריפה''.
הרי שדעת הרמב''ם היא שגם עריפה היא מצוה ואינו חייב דוקא לפדותו אלא שמצות פדיה קודמת, אבל לדעת הראב''ד העריפה אינה מצוה כלל וחייב דוקא לפדותו, ומחלוקתם מבוארת היטב כנ''ל , דדעת הרמב''ם היא שעיקר מצות פדיון פטר חמור אינה מצות נתינה לכהן אלא היא מצד הערך שיש לפטר חמור ולכן אינו חייב לפדותו וליתנו לכהן דוקא אלא יכול גם לערפו, אבל הראב''ד סובר שעיקר שטיא? דמצוה זו היא מתנות כהונה שבה ומשום כך המצוה אינה אלא לפדותו, וחיוב עריפה הוא כמו שכתב רש''י על התורה בפסוק זה, משום שהוא הפסיד ממונו של כהן .
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
