ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- חכמת החינוך
- חכמת החינוך א'
שורש מצוה זו ידוע שהוא להרחיק האלילים (עבודה זרה).
דיני המצוה, כגון העושה צורות, אי זו צורה אסורה לעשות ואי זו מתרת. וחלוק שבין בולטת לשוקעת, ודין טבעת שיש עליה חותם, ויתר פרטיה, מבוארים במסכת עבודה זרה (מ''ג, ב') (י''ד קל''ט ק''מ קמ''א).
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר עליה ועשה צלמים הנעבדים, במזיד, לוקה.
מצווה כ''ז–שלא לעשות פסל
חכמת החינוך א' (49)
הרב אלחנן פופקו
27 - שלא נאמין באלה בלתי ה' לבדו
28 - שלא לעשות פסל
29 - שלא להשתחוות לעבודה זרה
טען עוד
ויש לחקור אם איסור זה הוא איסור על הגברא או איסור על החפצא, והיינו האם האיסור הוא על כל אחד ואחד מישראל שלא לעשות ע''ז וכדמשמע ממה שכתב החינוך ''ואפילו לא עבדם העושה אותם, העשיה לבד אסורה להרחיק המכשול'', או שהאיסור הוא שלא יגרום שייעשה דבר שיעבדוהו כע''ז וכן משמע ממה שכתב 'ואיסור זה הוא בין שעשה את הצלם בעצמו ובין שציווה לאחרים לעשותו' דמזה משמע שהוא איסור על החפצא שאסור שייעשה דבר שהוא יעבוד אותו כע''ז, ואם כן צריך עיון איזה מהם הוא עיקר המצווה.
ועי' ברמב''ם (פ''ג ה''ט מהל' ע''ז) שכתב "העושה עבודת כוכבים לעצמו אף שלא עשאה בידו ולא עבדה לוקה שנא' (שמות כ ד) ''לא תעשה לך פסל וכל תמונה'', וכן העושה עבודת כוכבים בידו לאחרים אפילו עשאה לעובד כוכבים לוקה שנאמר (ויקרא יט ד) ''ואלהי מסכה לא תעשו לכם'', לפיכך העושה עבודת כוכבים בידו לעצמו לוקה שתים'', עכ"ל:
ומבואר בדברי הרמב"ם שהכתוב 'לא תעשה לך כל פסל' שנכתב בספר שמות, והכתוב ''אלהי מסיכה לא תעשו לכם'' שנכתב בספר ויקרא, אף שעניינם קרוב, הם שתי מצוות נפרדות לגמרי, ונמנים הם לשתי מצוות במנין המצוות (והחינוך מנאה במצווה רי''ד ). הראשונה היא המצווה שנמנית כאן שהיא מצוה על החפצא, ונאסרה בה עשיית ע''ז לעצמו ובכלל זה מי שעושה ע"ז על ידי שליח ואפילו שליח גוי כולם עוברים משום 'לא תעשה לך פסל וכל תמונה'', והמצווה השניה היא המצווה שמנה החינוך להלן (מצוה ריד) שהיא מצוה על הגברא ועל המעשה והיא המצווה שלא יעשה ע''ז עבור אדם אחר ואפילו עבור גוי, ומצווה זו נלמדת מקרא ד'אלהי מסיכה לא תעשו לכם'.
והנה יש בענין זה קושיא גדולה, דהנה הרמב''ם כתב שמי שעשה ע''ז לעצמו חייב מלקות וחייב אף שלא עשאה בידו, ותמה עליו בספר החינוך מהא דקיי''ל דאין שליח לדבר עבירה, וזה לשונו ספר החינוך ''ותמה אני על הרמב''ם זה לשונו שכתב שאין הפרש בין שיעשם בידו או יצוה לעשותם, שהרי מצוה משלח הוא, וקיימא לן משלח פטור'' , ובלח''מ תמה על הרמב"ם איך יתכן שיהיה חייב מלקות אם לא עשה מעשה .
ובמנחת חינוך כתב ליישב וזה לשונו: "ותראה מס' הר''מ דאם מצוה לאחר אין מטעם שליחות, חדא דקיי"ל (קידושין מ''ב ע''ב) דאין שליח לדבר עבירה , ועוד, דלא חילק בין אם מצווה לישראל דהוא בר שליחות או דמצווה לגוי דאינו בר שליחות, אלא על כרחך דגזירת הכתוב כן היא דעל ידי ציווי כיוון דגורם לזה עובר בלאו הזה...'', עיי''ש שדעתו דבמצווה לגוי או לקטן לאו משום שליחות הוא כלל אלא דכך אסרה התורה שייעשה הדבר עבורו , ונראה דהוא כמבואר לעיל שאיסור זה הוא איסור על החפצא שלא ייעשה עבורו שום חפצא של ע''ז.
אבל עי' במנחת חינוך שהוסיף להקשות וז"ל: ''אמנם באמת טעם הר''מ לא ידענא מנא ליה דין זה, דלמא הוא ככל הלאוין שבתורה שהוא לנוכח שבעצמו מצווה על זה ועל ידי אחר הוא מטעם שליחות שריבתה התורה והיכא דלא שייך שליחות אינו חייב'', עכ"ל.
ועי' במהר''ל גור אריה (ויקרא י''ט ד') שהביא מהתורת כהנים על הפסוק ''ואלהי מסכה וגו''' שמרבים לא רק שאסור כשהוא עושה לאחרים, אלא אף כשאחרים עושים עבורו, עיי''ש אבל לא מצאנו ריבוי זה אלא לגבי הפסוק הנ"ל דאלהי מסכה, אבל לגבי קרא דידן בעשרת הדברות אכתי קשה קו' המנחת חינוך מנ''ל לרמב''ם לרבות בעושה על ידי אחר.
והנראה בזה מפשטות דברי הרמב''ם, דקרא ד'לא תעשה לך פסל' שהוא איסור על החפצא ותכלית האיסור הוא שלא לעשות ע''ז לעצמו, איסור זה הוא בין שעשאה לעצמו ובין שעשאוה אחרים עבורו, אבל קרא ד'אלהי מסיכה לא תעשו לכם' שהוא איסור על הגברא שלא יעשה שום ע''ז אפילו עבור זולתו, האיסור הוא דווקא אם הוא בעצמו עושה אותה אבל אם אחר עושה אותה עבורו אינו עובר, וכן מדוייק מלשון הר''מ בהלכות ע''ז שכתב באיסור 'לא תעשה לך כל פסל' שהאיסור הוא גם אם עושה אותו על ידי אחרים אבל בקרא ד'אלהי מסיכה לא תעשו לכם' לא כתב כן, ועל פי זה אם ציווה לאחר — לישראל או לנכרי — שיעשה ע''ז עבור אחר נראה מד' הרמב''ם שאינו עובר כלל .
וכך כתב המנחת חינוך (כאן אות ה') דמדוייק בדברי הרמב''ם דאינו עובר על האיסור במצווה לאחר שייעשה עבור זולתו , והיינו מטעם הנ''ל דקרא ד'לא תעשה לך פסל' הוא דין בחפצא ועובר דווקא במבקש מאחר שייעשה עבור עצמו, אבל קרא ד'אלהי מסיכה לא תעשו לכם' דנאסר בו שלא לעשות לאחרים הוא דין בגברא ואסור דווקא על ידי עצמו.
אבל החינוך כאן דלא אסר כשמצוה לאדם אחר לעשות, סובר דאיסור 'לא יהיה לך פסל' הוא איסור גברא ואינו אסור אלא כשעושה עבודה זרה בעצמו אבל על ידי אחר דינו כשאר איסורים דאין שליח לדבר עבירה, אבל לקמן במצווה רי''ד במצווה ד'אלהי מסיכה לא תעשו לכם' כ' בס' החינוך: "ואפילו יהיה המצוה לעשותה עובד אלילים שנאמר (ויקרא יט ד) ''ואלהי מסכה לא תעשו לכם". ומבואר שדעתו דהתם הוא איסור חפצא ולכן אסור גם לצוות לאחרים לעשותה, וכמה שכתב המנחת חינוך (כאן אות ה') והוא ההיפך מדעת הר''מ.
ועי' במנחת חינוך אות ד' שדן איך חייב על איסור זה, האם מיד בתחילת עשייתה או רק בגמר עשייתה, ובמה שציינו 'בשולי המנחה' לירושלמי שאינו לוקה אלא עד גמר עשיית הע''ז , וקשה דגם בגמר עשייתה לא ילקה דהא איתא בגמרא (ע''ז נד:) דאין הקדש לעכו''מ, ואינה נעשית ע"ז עד שיעבדוה ואם כן אף בגמר עשיתה לא עבר על איסור זה.
וייתכן לומר, דבמצווה דאלהי מסיכה לא תעשו לכם שלדעת הר''מ היא איסור על הגברא שייך לומר שעובר במעשה שעושה, ואז שייך שייעבור אפילו בתחילת עשייתה, אבל באיסור ד'לא יהיה לך' שנתבאר שהוא איסור על החפצא יתכן שלא יעבור עד שעת הקניין [והיינו כשקנאה לאחר שעבדוה לע"ז, שבמה שקנאה עשאה ע"ז לעצמו] וכן באמת יש באחרונים (צוין בשולי המנחה כאן 5-7) שאינו עובר אלא על הקניין דאחרת איך שייך שיעבור על איסור זה , ויש לפלפל בזה והשבח ליוצר עולמים שזיכני ללמוד ענין זה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
