ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- חכמת החינוך
- חכמת החינוך א'
שורש מצוה זו ידוע. דיני המצוה, כגון מה היא השתחואה, אם בפשוט ידים ורגלים, או משעה שיכבש פניו בקרקע (הוריות ד.) והרחקת הענין, כגון מה שאמרו, שאם ישב לו קוץ ברגלו או נתפזרו לו מעות בפני עבודה זרה שאין רשאי לשוח ולטלם מפני שנראה כמשתחוה, ויתר פרטיה, מבוארים במסכת עבודה זרה (שם י''ב.)
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר עליה והשתחוה לשום עבודה זרה בעולם, או זבח וקטר ונסך, או זרק במזיד חיב כרת, ובעדים נסקל, ובשוגג חיב חטאת. ובאור משפטי הענש בפרק ז' מסנהדרין.
מצווה כ''ח–שלא להשתחוות לע''ז
הלאו הכ''ח הוא שלא להשתחוות לע''ז שנאמר ''לא תשתחווה להם ולא תעבדם'' (שמות כ' ה') ואיסור זה אינו כולל השתחוויה בלבד אלא כל אחד מהד' עבודות שהם השתחוויה, זביחה, ניסוך, והקטרה שהם עבודות הנעשות במקדש.
חכמת החינוך א' (49)
הרב אלחנן פופקו
28 - שלא לעשות פסל
29 - שלא להשתחוות לעבודה זרה
30 - שלא לעבוד ע''ז במה שדרכה להעבד
טען עוד
והנה העובד ע''ז מלבד מה שהוא חייב מיתה על המעשה הרי יצא מכלל ישראל והוי מומר לע''ז, ויש לעיין האם שני דברים אלו תלויים זב''ז דהיינו שזה שהוא עשה מעשה עבודת ע''ז שמחייב אותו מיתה זהו הגורם לו שיצא מכלל ישראל, וכן להיפך דזה שהוא עושה דבר שמוציא אותו מכלל ישראל ועושה אותו מומר לע''ז זהו הגורם לו שיתחייב מיתה, או דלמא אינם ענין זה לזה ויתכן שיתחייב מיתה אף שאינו נעשה מומר לע''ז, וכן לאידך גיסא יתכן שייעשה מומר לע''ז מבלי שייתחייב מיתה.
וכעי''ז עוד יש לחקור באיסור ע''ז, דהנה בג' לאוין אלו של קבלו באלוה, עבדה באחד מד' עבודות אף שאין דרכה בכך, או שעבדה כדרכה, האם הם כולם איסור אחד כללי והוא איסור ע''ז רק שיש אופנים שונים לעבור עליו, א''ד יש שלשה איסורים שונים שעל כל אחד מהם חייב מיתה. והנה זה ברור דכל שעובד ע''ז ויש בעבודה זו משום קבלו באלוה שעובר גם על ''לא יהיה לך'', אבל יש לדון אם הם ענין אחד וכמו עריות שיש כמה אופנים שיעבור משום גילוי עריות אבל הוא ענין כללי אחד.
והנה ידועים דברי המנחת חינוך שכתב לחדש שהעובד ע''ז כדרכה אף שדעתו לבזותה או שעבד אותה באחד מהד' עבודות ואמר שאין דעתו לעבדה אלא לבזותה, אף שנתחדש מגזיה''כ שחייב מיתה מכל מקום אינו נעשה בזה מומר לע''ז, דמומר לא הוי אלא במקבלו באלוה (במצווה כ''ו אות א' כ"כ לגבי עבדה כדרכה ובמצווה כ''ח אות ה' כ"כ לגבי ד' עבודות).
ודברי המנ"ח תמוהים מאוד, דאיך יתכן לומר שאיסורים אלו הנכללים באותו דיבור יהיו ענינים נפרדים לגמרי, האחד אוסר כוונה שבלב, והאחד אוסר ומחייב מיתה על עשיית מעשה עבודת ע"ז שאין בו כוונה לאלהות כלל?
אלא נראה בוודאי שאיסור עבודה זרה אחד הוא, וכל שעובד עבודה זרה אף אם כוונתו לבזותה נעשה מומר לע''ז ועובר בלאו ד''לא יהיה לך אלהים אחרים על פני'', ומאיסור זה מסתעף ויוצא שאם עבד אותה כדרך עבודתה עובר גם ב''לא תעבדם'' ואם עבד אותה באחד מארבע עבודות הנעשות במקדש אף אם הוא שלא כדרכה עובר ב''לא תשתחווה להם'' וכל אלו בכלל איסור ע''ז הם.
ובאמת דעת כמה ראשונים דהא דחייב על ע''ז כשהוא דרך בזיון הוא משום דגם בזה יש קבלת אלהות , וכן במהר''ם שיק (מצווה כ''ט) איתא דאף אם אינו מאמין בע''ז זו ואינו מקבלה עליו באלוה מכל מקום כיון שעבר על איסור עבודה זרה הוי ככופר בכה''ת ודינו כמומר .
ויעויין בר''מ (פ''ג ה''ח מהל' ע''ז) שכתב ''פרצופות המקלחות מים בפני עבודת כוכבים לא יניח פיו הם וישתה מפני שנראה כמנשק לעבודת כוכבים'' והוא מהגמ' (ע''ז י''ב.), וכ' הר''ן שם דכיון שאין איסורו אלא משום מראית עין ה''ז מותר במקום סכנה.
ויעויין באור שמח (שם) שתמה מ''ש הא דשרי' בשעת הסכנה לשתות ממעיינות המקלחים אף דאסור מדברי סופרים ממאי דאמרי' (סנהדרין עה.) במי שהעלה לבו טינא דיהרג ואל יעבור ואל תעמוד ותספר אתו ואף שאיסורו מדברי סופרים.
ובאור שמח כ' ליישב וזה לשונו: "אולם נראה לדעתי דהא דאסור מדברי סופרים, או אפילו לאו דבהו, הוא דוגמא דמה דאסור עיקרא דמצוה זו מן התורה, ואם אסרה רחמנא שלא לגלות ערוה, הלא רק אגילוי ערוה קפדא רחמנא, ולא על כוונה דיליה. דאין נפקא מינה אף אם לא יקפיד במה שהיא אשת איש ואיהו רק להנאה מביאה דילה קא מכוון... כן אמרו חכמים אף ע"ג דהוא רוצה לספר עמה, או שתעמוד לפניו ערומה, אין נפקא מינה לו במה שהיא אשת איש, בכ"ז ימות ואל יעבור, מה שאין כן במשתחווה לע"ג דמשום דהיא עבודה זרה לכן משתחווה לה, ...ולכן גם ברוצה לשתות ושוחה לזה, אף ע"ג דאסור מדברי סופרים מכל מקום הואיל ועל אופן שאינו מתכוין להשתחויה כלל ואף כי אינה של ע"ז, גם כן היה שוחה לשתות ממנה, תו לא אמרו ע"ז שימות ואל ישתה, ע''כ. ע''ע במה שכתב שם.
ודבריו מרפסן איגרי הם, שבעריות או מאכלות אסורות וכדו' המעשה איסור אסור ולא משנה מה הוא עצמו חושב דאטו אדם שאוכל בשר טריפה אך הוא ברצונו היה מסכים לאכול כשרה רק שעתה מה שמצוי לו זה טריפה לא ילקה על מה שעשה?! ודאי שכל שעושה איסור ויודע מזה ה''ז עובר. משא"כ בע''ז שאם הוא אינו יודע שהיא עבודה זרה אינו עובר.
ונראה שאין כוונת האור שמח לומר כמנחת חינוך, וודאי שבע''ז עובר וחייב מיתה על שעושה מעשה עבודה זרה, ועבודה זרה איסורה הוא בעצם וכל שעושה את המעשה האסור עובר, אלא שההבדל בין עבודה זרה לגילוי עריות ושאר איסורים הוא שגילוי עריות ושאר איסורים הם חפצא דעבירה בעצמותם ואינם צריכים לבירור או מחשבה נוספת וכל שעושה מעשה איסור בין ידע בין לא ידע יש בזה משום מציאות של איסור, משא"כ ע''ז שהאיסור הוא שמשעבד את עצמו למציאות מלבד הקב''ה ודבר זה הוא שאסרה תורה, ולכן דוקא אם הוא יודע שזה מה שנעשה ה''ז עובר אבל אם אינו יודע שמה שיש כאן זה מציאות של ע''ז לא שייך לומר שיש כאן אפילו מציאות של איסור כיון שהוא לא העלה על דעתו שמה שיש כאן זה ע''ז, אבל אם הוא יודע שמה שיש כאן זה מציאות של ע''ז אם כן אף שהוא אינו מודה בה ואף שכוונתו לבזות אותה מכל מקום כיון שהוא שיעבד את עצמו לחפצא זו הרי הוא עובר, דזהו מציאות של איסור, והאופן שנקבע אם במעשה זה הוא משעבד את עצמו לע''ז הוא או שזה הוא דרך עבודתה או שזה אחד מד' עבודות, אבל בלי זה התורה לא מחשיבה את זה שהוא משעבד את עצמו לע''ז.
ולפי זה הא דאסור מדרבנן לשתות מים מפרצופות המקלחים אין זה משום שיש בזה מעשה השתחוויה בעצם, דאם כן אין לזה היתר אף בשעת הסכנה, אלא צ''ל דעל שתיה זו אין שם השתחוייה כלל ואף אם היה מתכוין להשתחוות לא היה בזה חיוב מיתה אלא שהוא דומה קצת להשתחוויה ואסורוהו משום מראית עין.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
