ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- חכמת החינוך
- חכמת החינוך א'
משרשי מצוה זו, כדי שתתישב העולם כאשר חפץ השם, והשם ברוך הוא רצה שיהיו כל עולמו עשין פרותיהן כל אחד ואחד למינהו ולא שיתערבו מין במין אחר. וכן רצה שיהיה זרע האנשים ידוע של מי הוא ולא יתערבו זה עם זה. ועוד ימצאו כמה הפסדין בניאוף שתהיה סבה לבטל כמה ממצות האל עלינו שצונו בכבוד האבות ולא יכרו לבנים עם הנאוף. ועוד יהיה כשלון במה שנצטוינו גם כן שלא לבא על האחות ועל הרבה נשים, והכל יעקר בסבת הנאוף, שלא יכירו בני אדם קרובותיהן, ויש צד גזל שהוא דבר ברור שהשכל מרחיקו, גם כי סבה לאבוד נפשות, כי ידוע הרבה בטבע בני אדם שמקנאין על נאוף בת זוגם עם אחרים ויורדין עם הנואף עד לחייו, וכמה תקלות מלבד אלה.
דיני המצוה, כגון הרחקת הענין שלא להתיחד עמהן, ומשפט הנואף והנואפת גם כן שגם היא באסור ובדין, ויתר פרטיה מבוארים במסכת סנהדרין ובמקומות בגמרא (ה' איסורי ביאה פ''ו). ושם בסנהדרין (נ''א.) מתבאר שהנואף עם אשת איש גמורה שניהם בחנק. והנואף עם נערה מארסה שניהם בסקילה, ועם בת כהן היא תשרף והוא יחנק. ואסור אשת איש הוא מן המצות שהן על כל בני העולם בכלל בין ישראל בין גוי. אבל יש חלוק קצת בענין, שאין אישות לגוי אלא על ידי בעילה וישראל קונה אותה בקדושין (שם נ''ז:).
מצווה ל''ה - שלא לגלות ערות אשת איש
המצווה הל''ה היא שלא לנאוף, והיינו שלא יבא על אשת איש, שנאמר ''לא תנאף'' (שמות כ' י''ב) והוא על פי דברי רש''י שכתב כאן ולקמן (דברים ה', י''ז) דאין לשון ניאוף אלא באשת איש, ונכפל איסור זה בחומש ויקרא שנאמר שם (י''ח כ') ''ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע לטמאה בה''.
חכמת החינוך א' (49)
הרב אלחנן פופקו
35 - שלא להרג נקי
36 - שלא לגלת ערות אשת איש
37 - שלא לגנב נפש מישראל
טען עוד
ונראה דאין שייכות בין המעשה לתוצאה, דהא יתכן שיבא על אש''א באונס והיא לא תאסר על בעלה, ואם כן אף שמצדו של הבועל היה עבירה על לא תנאף מכל מקום אינה נאסרת, הרי שאין באיסור לא תנאף משום יצירת מציאות 1 .
עוד יש לחקור, האם איסור לא תנאף הוא איסור על מעשה מסויים או שהוא איסור כולל, והיינו כמו שאיסור גזילה הוא איסור כולל על מי שיש בידו ממון שאינו שלו כמו עושק שכר שכיר, ריבית דאו', מזיק, ועוד, כמו כן איסור לא תנאף הוא איסור שכולל כל ביאה על אשה שאסורה עליו מחמת שרשות אחר עליה.
והנה כתב המנחת חינוך, והוא פשוט, דאיסור זה כולל כל אשת איש, בין נשואה בין ארוסה, בין שהיא בת ישראל ובין שהיא בת כהן, ומזה נראה שאיסור לא תנאף הוא איסור שכולל כל איסור ביאה באשה שרשות אחרים עליה.
והמנחת חינוך (כאן אות ט') כתב לחדש שהבא על ארוסה ונשואה בהעלם אחד חייב ב' חטאות כיון שהן חלוקין בעונשם (דנערה המאורסה היא בסקילה ונשואה בחנק) 2 , ואף שהם נלמדים מלאו אחד, מכל מקום דמי לאוב וידעוני שנלמדים מפסוק אחד ומכל מקום כיון דחלוקים במיתתם חייב עליהם שני חטאות 3 .
ובאפיקי ים (ח''א סימן י') הקשה ע''ז, דדוקא אוב וידעוני שייך לחלק ביניהם כיון שהם בעצמותם מעשים חלוקים, ולכן אף שהם נכתבו בלאו אחד מכל מקום כיון שמיתתם חלוקה שייך לומר שגם יתחייב שתי חטאות, אבל נערה המאורסה דגם מן האירוסין שם אש"א עליה ואינה מוזהרת בלאו אחר רק שהתורה חידשה שאם באשת איש זו יש פרטים אלו שההיא נערה ולא בוגרת, מאורסת ולא נשואה, בתולה ולא בעולה, נדון בחמורה דהיינו בסקילה, ואם חסר אחד מכל הפרטים האלו נדון בחנק, אי אפשר לחלק בה ולומר דחלוקים לחטאות 4 .
אמנם לפי הנ''ל נראה לומר דשפיר עומדים דברי המנחת חינוך, דאיסור לא תנאף הוא איסור הכולל שלא לבא על כל אשה שרשות אחרים עליה ובכלל זה איסור בת כהן שזינתה שהיא בשריפה, ואם כן איסור לא תנאף הוא רק הגדר הכולל של ענין זה וכל אחד מהאופנים שיש בו הוא איסור בפני עצמו.
^ 1. ועי' בחבצלת השרון (שמות, עמ' תל''ד) שהקשה בזה קושיא נחמדה, דאם אכן מה שהיא נאסרת לבעלה הוא מחמת המעל שהאשה מעלה בו ולכן באונס מותרת, אם כן מאי האי דקאמר (חגיגה ט.) דמעוות לא יוכל לתקון היינו שבא על אשה ואסרה לבעלה, הא עיקר האיסור הוא מצדה, ויש לדון בזה.
^ 2. עי"ש שכתב כן לגבי מי שבא על נערה המאורסה וגמר ביאתו, שבשעת העראה הרי היא בתולה וחייב על כך סקילה ובשעת גמר ביאה נחשבת בעולה וחייב על כך חנק, והרי הוא כמי שבא על ארוסה ונשואה.
^ 3. כלומר, אוב וידעוני נאסרו בלאו אחד בפסוקים (דברים יח י – יא) ''לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וחבר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים'', אך חיוב מיתה נאמר בכל אחד מהם בפני עצמו שנאמר (ויקרא כ כז) ''כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו דמיהם בם'' ופליגי ר"י ור"ל (סנהדרין סה. כריתות ג:) בשתי עבירות שנאסרו בלאו אחד אך התורה חילקה במיתתם אם עשאן בהעלם אחד אם חייב שתי חטאות, וכתב במל"מ (מעשה הקרבנות פי"ח ה"ד) שהרמב"ם פוסק כר"ל שחייב שתי חטאות.
^ 4. ועי' מה שכתב בזה דברים נחמדים בספר חבצלת השרון ע''ס שמות עמ' תל''ה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
