ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- חכמת החינוך
- חכמת החינוך א'
מדיני המצוה, מה שאמרו רבותינו ז''ל (כתובות נ''ו.) המתנה עם אשתו על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה מה דינו, ומה שאמרו (שם ס''א.) שהאשה עולה עם הבעל ואינה יורדת. ולפיכך מחשבין מזונותיה וכסותה לפי מעלתו, וענין חלוק העונות שהוא לפי כבד אמנות האיש, עד שאמרו ז''ל (שם ס''ב:) שעונת הספן פעמים בשנה, והגמל פעם בחדש, ותלמיד חכם פעם אחת בשבוע וראוי לו (שם) שתהיה ליל שבת. ויתר פרטיה מבארים בסדר נשים בפזור.
ונוהגת מצוה זו לענין בת חורין בכל מקום ובכל זמן בזכרים, והעובר עליה וגרע לאשתו אחת משלש אלה מרצונו על צד שיכון להכאיבה עבר על לאו (רמב''ם סהמ''צ ל''ת רס''ב), והוא כעובר על אזהרת מלך אבל אין לוקין על לאו זה לפי שאין בו מעשה.
מצווה מ''ו - שלא לגרוע שאר כסות ועונה
הנה המצוה המ''ו היא שלא לגרוע שאר כסות ועונה וילפינן לה מקרא 'שארה כסותה ועונתה לא יגרע' (שמות כ''א, י').
חכמת החינוך א' (49)
הרב אלחנן פופקו
46 - שלא ימכור אמה עבריה הקונה אותה מיד האב
47 - שלא לגרע שאר כסות ועונה
48 - שלא להכות אב ואם
טען עוד
והנה בענין אם שאר כסות ועונה היא מצווה או לא, עי' בחינוך שכתב דהמצווה היא שמי שקונה אמה העבריה וייעדנה לבנו שלא יגרע לה שארה כסותה ועונתה (שמות כ''א,י') ופירוש שאר מזון, וכסות כמשמעו, ועונה דרך ארץ. ומוסיף החינוך שבכלל מצווה זו כל בנות ישראל ג''כ שלא לגרוע מהן דבר מאלה ''וק''ו הדברים, אם לזו לא יגרע ק''ו לאחרות בנות חורין וזה שכתוב כמשפט הבנות יעשה לה אמרו במכילתא שהוא בא ללמד ונמצא למד שהבנות למדות ממנה", ע''כ.
ודעת החינוך היא כדעת הרמב''ם שמצוות עונה אינה מצווה אלא הוא לאו וחיוב שלא לפחות ממה שהוא דרך העולם ודעת הרמב''ם ברורה שאין זו מצווה אלא הוא איסור לאו שלא לגרוע שכן הר''מ כ' בספר המצוות (ל''ת רס''ב).
"שכל קונה אמה העבריה ויעדה שלא יגרע לה שארה כסותה ועונתה ..ובכלל לאו זה כל בנות ישראל גם כן) שלא לגרע להן דבר מאלה. קל וחמר הדברים, אם לזו לא יגרע, כל שכן לאחרות בנות חורין וזה שכתוב (שמות כ''א, ט') כמשפט הבנות יעשה לה, אמרו במכילתא (שם)שהוא בא ללמד ונמצא למד, שהבנות למדות ממנה…והעובר עליה וגרע לאשתו אחת משלש אלה מרצונו על צד שיכון להכאיבה עבר על לאו והוא כעובר על אזהרת מלך אבל אין לוקין על לאו זה לפי שאין בו מעשה. ''
וברור מדבריו שענין פסוק זה הוא איסור על הגריעה ממה שהוא דרך העולם ולא שיש כאן מצוות עשה ולפי זה נמצא שמצווה זו של עונה אין לה אח וריע בכה''ת כולה שהרי אף שעיקר מצווה זו הוא לאו, נלמד ממנה ג''כ עשה אבל עשה זה הוא אפילו לא עשה הבא מכלל לאו שכן זה לא גילוי חדש על חיוב שהוא חייב לעשות, אלא שיש גילוי בלאו של לא יגרע שזהו דרך כל הארץ והלאו הוא שלא יגרע ממה שהוא דרך כל הארץ ואם כן כשמקיים מצוות עונה נראה שהוא לא ממש עושה קיום מצווה ובאמת כך כתב הנצי''ב שלא כדעת הרמב''ם (שאילתא ס, סוף אות א'), "מיהו עונה לא צריכה קרא, ולא מקל וחומר דירושלמי דיליף מכסות, אלא אפילו לא כתיב כסות כלל הסברא נותנת שעל זה נשתעבד, והכל יודעין למה כלה נכנסה לחופה. וגם כי נאסרה על ידי בעלה להשיג הנאה זו ממקום אחר, ואם כן הוא גוזל הנאתה ממנה… שאין היא כשבויה אצלו למנוע ממנה תענוגיה, ועל כרחך נשתעבד לה לדרך ארץ".
אמנם מאידך נראה ברור שאין לומר שאין מצווה בחיוב עונה שהרי כ' הרמב''ם (פרק י''ב ה''ז): 'התנה עם האישה שאין לה עליו עונה, תנאו בטיל וחייב בעונתה--שהרי התנה על מה שכתוב בתורה, ואינו תנאי ממון.' ואם כן ברור שהוא חיוב גמור על האיש ואין הנדר חל על זה ואם כן צריך עיון בגדר מצווה זו.
עוד צריך עיון דהנה אם חיוב עונה הוא דבר קבוע ומוחלט עד כדי כך שאינו יכול להתנות ע''ז קודם הנישואין מדוע היא יכולה למחול לו אחרי החתונה וכמה שכתב הרמב''ם ריש פט''ו מאישות "האישה שהרשת את בעלה, אחר הנישואין, שימנע עונתה--הרי זה מותר".
ועוד צריך עיון כמה גדר מצווה זו ועד כמה יש לאשה בעלות על זכות זו שהרי מחד גיסא כ' הרמב''ם (פי''ד ה''ג מאישות) שהאיש אינו יכול למנוע עונה מאשתו בלי רשותה ואינו יכול אפילו ללכת מאומנות שעונתה קרובה לאומנות שעונתה רחוקה אבל מאידך משמע מד' הרמב''ם בה''ד שנושא אדם כמה נשים על אשתו ואין צריך רשות מאשתו ואף שעונתה נגרעת עי''ז שאם הייתה עונתה פעם בשבוע ונשא עוד אשה הרי עכשיו עונתה פעם בשבועיים ואם השעבוד שלו אליה הוא פעם בשבוע מדוע אחרי שנושא עוד אשה זה נהייה פעם בשבועיים ואמאי לא נימא דעונת שניהם היא פעם בשבוע?
וע''ק מה שכתב הרמב''ם שאיסור גריעת עונה הוא רק אם הוא עושה כן כדי לצערה הא אם הוא חיוב דרמיא עליה מה החילוק אם מתכוין לצערה או לא? היכן מצינו עוד חוב כזה שהוא חוב על האדם והיכולת להימנע מחוב זה תלוי בכוונתו? וביותר, אם אין אסור אלא כשכוונתו לצערה מדוע אסור לחמר ליעשות גמל הא אין כוונתו לצערה?
ונראה לומר בגדר חיוב זה שמצוות עונה היא חיוב על הבעל שיחיה חיי אישות כמו שדרכו לעשות ולהמשיך להתנהל באותו אופן שהוא מבלי לשנות ממה שטבעו ודרכו והיינו שהתורה ידעה מה דרך כל הארץ בהנהגת חיי האישות שלהם והזהירה שלא ישנה מזה, אמנם יסוד מוסד בלאו ובחיוב זה הוא שהוא נתקן לטובת האשה ואם היא אינה רוצה בזה אין חיוב כלל וכיון שאזהרה זו היא לטובת האשה הרי היא יכולה למחול את זה ואם כן עתה מובן מדוע אם היה חמר ורצה להיות גמל וכדו' מעכבת אשתו עליו שהרי הוא משנה ומחליף את הדרך של חיי האישות שהוא היה חי בהם עד עכשיו אבל מה שאין כן כשנושא אשה על אשתו הרי הוא אינו משנה את דרך האישות שלו ולכן אף שנפחת העונה שלה בחצי, מכל מקום הוא ממשיך לחיות את חיי האישות שלו כדרכו וכמו בזמן שהוא נשא אותה ולכן אין בזה איסור .
וכיון שזהו גדר החיוב גם מובן למה היא יכולה להרשות לו לבטל מצווה זו וכמה שכתב הר''מ בריש פט''ו ואף שאינו יכול לקדשה ע''מ שאין לה עליו שאר כסות ועונה דהא כיוון שחיוב זה הוא לטובתה אם כן היא יכולה למחול כשהם נשואים כבר אבל לא לפני הנישואין מכיון שצריך שיהיה תמיד אף בשעת הנישואין מצב שהוא חי איתה חיי אישות מלאים ואינו גורע מדרך העולם ואם היא מחליטה שהיא כבר לא מוחלת אז שוב הדר שיעבודא עליה והוא ממשיך לחיות איתה חיי אישות רגילים.
ובזה יובן מה שכתב הרמב''ם דעובר דווקא בכוונתו לצערה שהרי אם אין כוונתו לצערה אלא הוא רק מבטל מסיבה אחרת נמצא זה ביטול בכמות המצווה ולא באיכות המצווה שכן כך דרך כל הארץ פעמים שמזדמן להם מעסקיהם וכדו' וצריכים לבטל מחיי האישות לא בגלל שכוונתו לצערה אלא הוא רק דרך כל הארץ אמנם בחמר שרוצה להיות גמל הרי זה נמצא משנה את יחסי האישות שלהם לגמרי ולכן יכולה היא לעכב עליו.
ובזה יובן מה שכתב בנשמת אדם (קמ''ז) במי שחל ליל טבילה של אשתו באחד מלילי סוכות אם מותר לו לישון מחוץ לסוכה שאם הוא אינו מצטער יכול לישן בסוכה ושלא לקיים מצוות עונה ול''א שהוא עובר על לאו דעונה דכיון שהוא לא גורע מחיי האישות שלה שכן כך הוא דרך העולם שפעמים נוסעים מביתה לפעמים, נמצא שאינו משנה את חיי האישות שלו ושרי .
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
