ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- חכמת החינוך
- חכמת החינוך א'
שורש מצוה זו, ובכללה כל מה שבא בתורה בענין הדין, איני צריך ליגע אחר טעמו של דבר, כי דבר משכל הוא, שאם אין משפט לא יתישבו בני אדם ולא יעמדו יחדו לעולם, ואי אפשר לארץ בלתי המשפט.
דיני המצוה, כגון החובל בחברו שחיב בחמשה דברים הידועים, וכיצד מחשבין אותן, ודין הבושת שהכל לפי המביש והמתביש, ודין ישן שביש או שבישוהו, ואם מת מתוך בשתו מה דינו עם יורשיו, ומביש שוטה או חרש או קטן מה דיניהם, (שם פ''ו:) ומביש גר ועבד, (שם פ''ז.) והמביש בדברים, (שם צ''א.) והחלוק שבין תלמיד חכם לשאר בני אדם מה דיניהם (רמב''ם חובל ומזיק ג' ה') ודין הבועט בחברו ברגלו או שתקעו בכפו, או סטרו על פניו, צרם אזנו, תלש שערו, רקק והגיע לו הרק, ויתר פרטיה מבוארים בבבא קמא פרק החובל (פ''ג, ה''ב פ''ד ה''ב), ושם מתברר שיש חלוק בדיני קנסות בין מלתא דשכיחא ואית בה חסרון כיס דבהא עבדינן שליחותיהו למלתא דלא שכיחא ואף על גב דאית בה חסרון כיס. אי נמי דשכיחא ולית בה חסרון כיס, דבהני לא עבדינן שליחותיהו. וכתב רבנו אלפסי זכרונו לברכה (ריש פרק החובל) מנהג שתי ישיבות שאף על פי שאין גובין קנס מנדין ליה עד שמפיס לבעל דניה, וכד יהיב ליה שעור מאי דחזי ליה שרו ליה לאלתר בין אפיס ליה מריה דדינא בין לא אפיס. (ח''ה מת''כ עד תכ''ד)
ונוהגת מצוה זו, שאנו חיבין לדון ולענש החובל בזכרים כי להם נתן לעשות דין, ולא בנקבות, (ירושלמי סנהדרין ג', ט') שאינן דנות, אבל הן מכל מקום בכלל דין התשלומין, בין שבישו או נתבישו. וגם שם (כתובות ס''ה:) מתברר תשלומי נזק האשה הנשואה היאך נחלקים.
מצווה מט - מצות דיני קנסות
חכמת החינוך א' (49)
הרב אלחנן פופקו
47 - שלא לגרע שאר כסות ועונה
48 - שלא להכות אב ואם
49 - מצות דיני קנסות
טען עוד
והנה פשוט שבושת וצער הם קנס, ועוד מבואר ברמב''ם (חובל ומזיק פ''ה ה''ו ) שאף תשלומי נזק הם קנס, אף שנראה בפשטות שהם מדין נזק והקשו עליו הראב''ד ושאר נו''כ שם אבל מכל מקום שבת ובושת ממון הם ואינם קנס.
ואם כן ראשית כל יש להעיר כאן איך אפשר ללמוד תשלומי קנס מדבר שאינו קנס שהרי בפסוק זה עצמו לא נזכרו אלא שבת וריפוי שהם לכו''ע ממון ואם כן איך למדים דיני קנס ממצווה שלכה''פ חלקה עניינה ממון וביותר קשה דאף הרמב''ם עצמו במנין המצוות שלו למד דיני קנסות מפסוק זה .
ושמעתי לבאר מידידי הר''ר שניאור בורטון (נו''נ בישיבת בית יוסף נובהרדוק) דוודאי דאין כוונת החינוך או הרמב''ם שהמקור לכל דיני קנסות הוא במצווה זו שהרי כאמור שבת וריפוי אינם קנס ובכל זאת הם כלולים במצווה זו.
אלא שעיקר מצווה זו אינה מלמדת אותנו אלא את דיני חובל בחבירו, אבל כוונת הרמב''ם והחינוך לומר ולהדגיש שתשלומי חבלה אינם ממון גמור ככל ממון שבעולם אלא שלעניין דברים מסויימים הם קנס וכמבואר במנחת חינוך (כאן אות כ''ה) שכתב דהד' דברים אינם קנסות לענין מודה ומפטר אלא הם רק נידונים כקנסות לענין דאין דנים אותם אלא בית דין סמוכים וכן יעויין בשולחן ערוך (חושן משפט סימן א' סעי' ב') שכתב דלנזק צער ובושת בעי' דיינין סמוכין בארץ ישראל ודעת הרמ''א שאף שבת וריפוי אין גובין בזה הזמן ואם כן אין כוונת החינוך שמצווה זו היא כולה קנס אלא לענין דברים מסויימים ואפילו לרמב''ם שכתב דנזק הוי קנס לעניין מודה ומפטר אין כוונת החינוך אלא לברר שאין מצווה זו בגדר ממון גמור.
והשתא דהדרי' לדוכתא דעיקר ענין מצווה זו היא חבלה יש לבאר ענין מצווה זה דהנה ממצווה זו ילפינן שאם אחד חבל בחבירו ה''ז חייב בתשלומים ומקרא ד'לא יוסיף להכותו' ילפינן דאיכא לאו על מי שמכה את רעהו וכמה שכתב השולחן ערוך (חושן משפט סימן ת''כ סעי' א').
' אסור לאדם להכות חברו; ואם הכהו עובר בלאו, שנאמר: פן יוסיף'')דְּבָרִים כה, ג) ''הרי עיקר לאו דהכאה ילפינן להלן מקרא ד'לא יוסיף להכותו' אבל מפרשה ד'כי יחבול' לומדים את החיוב הממוני של חובל בחבירו וכמבואר שם בשולחן ערוך (ס''ב) שכתב עוד ''היכהו מכה שאין בה שוה פרוטה לוקה כיון שאין בה חיוב ממון'' וביאר הספר מצוות עשה שם דאם יש במכה חיוב תשלומים - אינו לוקה כיוון דאין אדם לוקה ומשלם (סמ"ע, שם, ס"ק ה).
ויש לחקור בחיוב ממון של חובל בחבירו אם הוא תלוי בלאו דלא יוסיף או לא. דהנה בהשקפה ראשונה, ברור ששני מצוות אלו דנות באותה מציאות ומציאות חיוב התשלומין והמלקות אחד הוא-- שאל''כ לא היה חיוב הממון פוטרו ממלקות.
ומאידך יש לומר שלא בכל פעם שדבר הוא בגדר ''לא יוסיף'' יש עליו חיוב חמישה דברים דהנה יש לומר שבהכאת חבירו יכול להפריד את חיוב 'לא יוסיף' מחיוב שבת וריפוי בשתי אופנים—בכמות ובאיכות. בכמות היינו באופן שמכה אותו בפחות משווה פרוטה דאמרי' דחייב מלקות כיוון דאיכא כאן לאו דלא יוסיף, אבל אין כאן חיוב תשלומים כיוון שאין בזה שו''פ ועתה מכה זו שהכהו ועבר בלא יוסיף היא אותה סוג מכה שמכה כדי שיתחייב בתשלומין והא דאינו חייב בתשלומין אינו אלא מפני שלא היה בה כשיעור הראוי, אמנם גם יתכן שיובדלו חיוב התשלומין בחובל מלאו דלא יוסיף באיכות המכה והוא כגון שמרעיב את חבירו ונועלו בכיפה דאז אף שנראה דאינו עובר באיסור 'לא יוסיף' מכל מקום חייב בתשלומים של שבת וריפוי ובזה נשתנה חיובא דלא יוסיף מחיוב התשלומין דהכא באיכות המכה.
עוד יתכן דיובדלו לאו דלא יוסיף ופרשה דכי יחבול באיכות באופן שהכה את חברו בשוגג או שלא בדרך ניציון דחייב בשבת וריפוי (כמבואר בשולחן ערוך חושן משפט תכ''א סעי' ג' ובסמ"ע שם) אף שלא עבר על לאו דלא יוסיף דבלא יוסיף בעי' שיהיה 'דרך נציון' וכמה שכתב הרמב''ם (חובל ומזיק פ''ה ה''א )
ועוד יש לחלק בין אופן שסיבת האיסור קיימת למקום שסיבת האיסור אינה קיימת כלל דהנה המכה את חבירו ואין בזה שו''פ אכתי שם מכה עליו ואי לאו דהויפחות משוה פרוטה היה חיוב תשלומין על אותו מעשה ורק חסרון הממון הוא דפטרו אבל מאידך אם הכה את חבירו שלא בדרך נציון הא דפטור מלאו דלא יוסיף הוא לא משום שיש שם חבלה עליו ואין בזה שיעור מספיק אלא וודאי דבכה''ג שמכהו שלא כדרך ניציון ליכא שם חבלה עליו כלל ולא הוי בכלל חובל בחבירו לענין תשלומים.
ואם כן נמצא דאף דלאו דלא יוסיף וחיובי חובל נמצאים דרים בכפיפה אחת בכמה וכמה אופנים, מכל מקום אין הם תלויים זב''ז לענין חיובם.
והנה דבר גדול נחדש באיסור חובל שלא קיים במזיק אחר והוא ד''על צער , ריפוי ושבת אינו חייב אלא על מזיד, או שוגג קרוב למזיד (בבא קמא כו א, ורש"י ד"ה אף סימא; שו"ע חו"מ תכא ג, בשם יש אומרים) שנאמר בריפוי ושבת: וכי יריבון אנשים וגו' (שמות כא יח) אינו חייב אלא בדומה לריב (רש"י בבא קמא שם ד"ה נזק; חידושי הראב"ד שם; מאירי שם), שהוא קרוב למזיד (סמ"ע תכא סק"ו), וכן כתוב וכי ינצוּ אנשים וגו' (שמות כא כב; חידושי הראב"ד שם; מאירי שם), וכן כי יתן מום בעמיתוֹ וגו' (ויקרא כד יט), וכי יתן בכוונה משמע (חידושי הראב"ד שם).
ועל פי זה יבואר מה שכתב הרמב''ם (פ''ה ה''ט מהל' חובל ומזיק) ''אינו דומה מזיק חברו בגופו, למזיק ממונו: שהמזיק ממון חברו--כיון ששילם מה שהוא חייב לשלם, נתכפר לו. אבל חובל בחברו--אף שנתן לו חמישה דברים, אין מתכפר לו; ואפילו הקריב כל אילי נביות, אין מתכפר לו, ולא נמחל עוונו, עד שיבקש מן הנחבל וימחול לו.''
וי''ל דהיינו משום שאף שחיובי חובל ממון הם, והם כטענת ממוני גבך, בכדי שיחול חיוב זה בעי' שיהא לכל הפחות דומה לדרך נציון וכיוון שכך, אם הוא בשוגג גמור י''ל דפטור ולכן גם באופן שחייב צריך שיבקש מחילה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
