ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- הלכה מחשבה ומוסר
- מידות ובין אדם לחברו
- צדקה והלואה
מעשה בר' אליעזר ור' יהושע ור' עקיבא שיצאו לחולות אנטוכיא לצורך מצות מגבית צדקה לחכמים. והיה שם אדם אחד שהיה נקרא אבא יודן, והיה רגיל ליתן לרבותינו בעין טובה ויד רחבה, וירד מנכסיו ונעשה עני. כיוון שראה את רבותינו שבאו לגבות צדקה, עלה לביתו ופניו חולניות מצער, והטמין את עצמו מפניהם יום ושניים ולא ירד לשוק. אמרה לו אשתו: מפני מה לא ירדת לשוק שני ימים? אמר לה: רבותינו באו לגבות לעסק מצות עמילי תורה, ואין סיפק בידי ליתן להם, ואני מתבייש לירד לשוק. אשתו, שהיתה צדקת ממנו ואוהבת את המצות, אמרה לו: לא נשתייר לנו שדה אחת? מכור חציה ותן אותה להם. הלך ועשה כן, מכר אותה חצי שדה בחמשה זהובים ונתן אותם לרבותינו. התפללו עליו ואמרו לו: המקום ימלא חסרונך.
הלכו להן רבותינו לגבות במקום אחר, ואותו אבא יודן חרש בחצי שדה. נבקעה הארץ מתחתיו ונפלה פרתו ונשברה רגלה. ירד להעלותה ומצא תחתיה סימא גדולה (מטמון גדול). אמר: לטובתי נשברה רגל פרתי, ונעשה עשיר יותר ממה שהיה קודם. עד שרבותינו חזרו, עברו באותו מקום. אמרו לאחד שפגשו בדרך, העמידנו עם אבא יודן. אמר להם: אותו האיש! ומי יכול לעמוד עם המלך! (הלא הוא עשיר ונכבד כל כך). אמרו לו: אין אנו מבקשים אלא שלא ידע שעברנו כאן ולא שאלנו את שלומו. ידע אבא יודן ובא אצלם ונתן להם אלף זהובים, אמר להם: עשתה תפלתכם פירות.
אמרו לו: אף אנו היינו יודעים במעשיך הטובים, ואע"פ שנתן אדם אחר יותר ממך, עשינו אותך ראש פרק (עוד לפני שהוסיף להם את תרומתו הגדולה). קראו עליו רבותינו: מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו (עפ"י ויק"ר ה, ד; דב"ר ד, ח; ילק"ש דברים תתפד).
הלכו להן רבותינו לגבות במקום אחר, ואותו אבא יודן חרש בחצי שדה. נבקעה הארץ מתחתיו ונפלה פרתו ונשברה רגלה. ירד להעלותה ומצא תחתיה סימא גדולה (מטמון גדול). אמר: לטובתי נשברה רגל פרתי, ונעשה עשיר יותר ממה שהיה קודם. עד שרבותינו חזרו, עברו באותו מקום. אמרו לאחד שפגשו בדרך, העמידנו עם אבא יודן. אמר להם: אותו האיש! ומי יכול לעמוד עם המלך! (הלא הוא עשיר ונכבד כל כך). אמרו לו: אין אנו מבקשים אלא שלא ידע שעברנו כאן ולא שאלנו את שלומו. ידע אבא יודן ובא אצלם ונתן להם אלף זהובים, אמר להם: עשתה תפלתכם פירות.
אמרו לו: אף אנו היינו יודעים במעשיך הטובים, ואע"פ שנתן אדם אחר יותר ממך, עשינו אותך ראש פרק (עוד לפני שהוסיף להם את תרומתו הגדולה). קראו עליו רבותינו: מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו (עפ"י ויק"ר ה, ד; דב"ר ד, ח; ילק"ש דברים תתפד).
היאך נתן צדקה וירד מנכסיו
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
218 - שירות בחיל ההתיישבות
219 - המעשה באבא יודן
220 - הגאון הליטאי שהיה לאדמו"ר
טען עוד
ולמדנו מכאן, שההבטחה להתעשר בזכות הצדקה לא תמיד מתקיימת במהרה, ופעמים שעובר זמן רב עד שהיא מתקיימת, ולפעמים יש באמצע נפילה. אבל אם נשארים דבקים במצווה, זוכים לבסוף בעשירות.
ואפשר אף לומר יותר, שבזכות שהיו דבקים כל כך במצוות הצדקה, הזמין להם הקב"ה ניסיון גדול, שאם יעמדו בו יזכו לעשירות גדולה. כלומר, לו היו מקיימים את מצוות הצדקה באופן רגיל, אכן היו זוכים לעשירות רגילה, אבל לא היו עשירים גדולים. ובזכות דבקותם במצווה זימן להם הקב"ה ניסיון גדול, שאם יעמדו בו יוכלו לזכות בעשירות גדולה.
ואכן הם עמדו בניסיון והוכיחו שעיקר מגמתם היא מתן הצדקה ולא שכר העשירות המובטח לנותני צדקה, ולכן גם לאחר שאיבדו את רוב נכסיהם מצאו דרך להמשיך לתת צדקה.
מתוך הנפילה עצמה נעשתה העלייה
אותו מטמון עצום היה תמיד בשדהו של אבא יודן, ומכיוון שמצבו הכלכלי של אבא יודן היה בתהליך של ירידה, המשך הירידה היה מן הסתם מאלץ אותו למכור את כל שדהו עם המטמון הגדול שבו, ולא היה יודע איזה אוצר גדול הפסיד.
ובזכות שמכר את חצי שדהו לשם צדקה, ירד לחרוש את החצי הנותר באופן יותר יסודי, יותר לעומק, כדי להוציא מן החלק המועט שנשאר ברשותו את המיטב. וכך נתקעה המחרשה בסלע גדול, וכיוון שהתאמץ למושכה, נעקר הסלע ונפתח בור באדמה. ואז גם פרתו נפלה ורגלה נשברה. באותה שעה הגיע הניסיון לשיאו. יכול היה אז אבא יודן להתייאש, לעזוב את פרתו המתייסרת, לקלל את מר גורלו ולהטיח דברים כלפי מעלה, אבל הוא ירד לטפל בפרתו וראה המטמון.
מעלת האשה
ולא היה זוכה אבא יודן לברכה אילולי אשתו היתה שותפה מלאה עמו במתן הצדקה. ואכן פעמים רבות מצינו, שאחר שהאיש מתחיל בעניין מסוים, באה אשתו אחריו ומרחיבה ומרוממת את העניין עד שהיא מתחזקת בו עוד יותר ממנו. וזאת משום שבתחומים רבים כוחו של האיש להתחיל את הדרך, וכוחה של האשה להמשיך ולהתעצם בה. ולכן אחר שאבא יודן התחיל להנהיג מתן צדקה, התחזקה בזה אשתו עוד יותר ממנו, וכך בשעה קשה, דווקא מאשתו באה העצה איך להמשיך לתת צדקה, ומתוך כך צמחה הישועה.
הרי לנו, שדווקא בזכות הבנתם זה את זו, ושותפותם המלאה במצווה, זכו להמשיך לתת צדקה גם בשעתם הקשה, ומתוך כך זכו לברכה גדולה. וזוהי הזוגיות המשובחת, שמעצימה את כוחם של האיש והאישה. אבל אם לא היתה ביניהם אהבה, הבנה ושותפות, לא היו יכולים לחזק זה את זה בשעתם הקשה, והיו נופלים.
ויש לציין כי ברוב המדרשים שמוזכר מעשה זה כתוב שאשתו היתה צדיקה ממנו (ויק"ר ה, ד; ילק"ש דברים תתפד, משלי תתקנו), אולם בדברים רבה (ד, ח) כתוב רק שהיתה צדקת, ולא כתוב שהיתה צדקת ממנו. ואפשר לומר שאכן בפועל באותה שעה אשתו היתה צדקת ממנו, מפני שהוא נחלש קצת מרוב צערו על שה' הפסיק לעזור לו, עד שאינו יכול לתת צדקה. אבל אם לוקחים בחשבון את זה שהוא התחיל במצווה, הרי שצדיקותו וצדיקותה שווים.
מבטם של חכמים
וחכמים הרגישו שאף כי נתן להם תרומה, מצבו אינו שפיר. ויש גורסים שאף הוא ביקש מהם להתפלל עליו, ועל כן התפללו עליו. ולא זו בלבד, אלא שלמרות שהיו שנתנו יותר ממנו, כיבדוהו להיקרא 'ראש פרק', מפני שהרגישו שרצונו לתת צדקה גדול בהרבה ממה שיכול לתת, ועל כך מגיע לו כבוד גדול. ואכן זכו ותפילתם נענתה ונעשה עשיר, ותרם הרבה יותר, ומכל הבחינות נעשה ראוי להיקרא 'ראש פרק'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
