ברכות השבטים

אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'

השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.

סוד ראיית משה וברכת השבטים

אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'

השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.

העמק דבר פרשת וזאת הברכה - חלק ב'

שני סוגי תומכי לומדי תורה, אחד שמרגיש זכות לעצמו להחזיק לומדי תורה, ואחד שמחזיק בפועל כדי שלא תפסיק התורה בעולם אך לא רואה לעצמו שום זכות ומעלה בכך וההבדל שבינהם. באורו של הנצי"ב לפסוקים שבתהילים (מזמור ח)"מפי עוללים ויונקים יסדת עוז למען צורריך להשבית אויב ומתנקם", שיונקים ועוללים הנם משל לשני סוגי לומדי תורה האחד שלומד בלי שום דאגות כלל כבבית הוריו, והשני לומד ע"י כך שאחרים מפרנסים אותו. כח התורה מגן על עמ"י מפני שני סוגי אויבים האחד שחושבים עלינו רע בלב, והשני שמחפשים עלילות כיצד לפגוע בעמ"י. שני סוגי הנהגת הקב"ה בעוה"ז: אחד בדרך הטבע, ואחד למעלה מן הטבע. ובני אדם הדבקים ברבש"ע הקב"ה מתנהג עמם למעלה מן הטבע. בימי יהושע הקב"ה התנהג עם בנ"י בהשגחה שהנה למעלה מן הטבע אע"פ שלא היו במדרגה, כדי להצילם וכבוש לפניהם את א"י, וכן בכל דור אם יש צורך בנס אזי רבש"ע מנהיג את עמ"י למעלה מן הטבע אע"פ שאינם ראויים לכך.

העמק דבר פרשת וזאת הברכה - חלק א'

ברכת משה רבנו הנה הברכה הכי גדולה מכל הברכות שהתברכו בנ"י. מהי הסיבה שהתורה ראתה לנכון לציין שברכת משה היתה קודם פטירתו. בשעת מתן תורה בנ"י קבלו את מידת גמ"ח ומידת העבודה שהיתה לפני"כ אצל בני עשיו וישמעאל. מעלה נוספת שזכו אליה בנ"י בשעת קבלת התורה היא שמאז נתינת התורה כח העולם מתברך בשביל בנ"י. ע"י כח הפלפול יוצאים דברי הלכה נוספים. שני דברים שבהם תכלית בנ"י שונה מתכלית הגויים.א: הגויים רק הפרושים משיגים את האלוקים, ואילו בנ"י כולם גם ההמון הפשוט משיג את רבש"ע. ב: הצפי מהגויים הנו רק לדעת שהקב"ה מנהיג את העוה"ז, ואילו בנ"י ע"פ מעשיהם מתברך העולם בין לטוב ובין למוטב. חביבות ישראל מתגלה ע"י חלק הפלפול שניתן לבנ"י. חידושו של הנצי"ב בביאורו את הגמרא שגוי שעוסק בתורה חייב מיתה, היינו דווקא אם עוסק בחלק הפלפול אבל אם סתם לומד פסוקים אינו חיב מיתה. כח העיון של ת"ח מגיע לכול עמ"י. גם מחזיקי התורה זוכים בחלק שווה כלומדי התורה.