פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עח ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט עח ב

סעיף ב[עריכה]

אם מת^א בתוך זמן, ובא לטרוף (מלקוחות) במלוה בשטר, להרמב"ם אינו צריך שבועה, וי"א שצריך^ב (ר' האי,רא"ש). ואם הלוה חי ואמר שפרעו, י"א דצריך המלוה לישבע שלא פרעו, וגובה (רא"ש). וי"א דאינו צריך שבועה (שו"ת רי"ף,רמב"ם) (בטור שתי הדעות), וכן עיקר^ג (נ"י פ"ק דב"ב וב"י).

א. וה"ה כשהלווה חי, ונקט מת רק בגלל ההשוואה ליורשים, ששם אי"צ שבועה ואילו כאן לפי הרא"ש צריך.

ב. כשטורף מלקוחות: ר' האי,רמב"ן,רא"ש: צריך להישבע. הרא"ש מסביר שחיישינן יותר מביתמי בגלל שביתמי אילו פרע היה מצווה ע"כ בשעת מותו, והיתומים היו טוענים לפני בי"ד שאביהם ציווה. הסמ"ע מבארו, שבלקוחות יתכן שבאמת ציווה אלא שהלקוחות אינם יודעים מציווי זה, ואילו הע"ש והש"ך מבארים, שלצורך היתומים היה אומר שפרעו והיה מברר ומוכיח את דבריו, אבל בלקוחות הוא לא חש לתקנת הלקוחות ולכן לא חש לברר את דבריו. (הש"ך מוכיח שזו הסברא מכך שאפי' אם הלווה לפנינו ומודה שלא פרע, צריך המלווה להישבע לדעה זו, וכפי שכתב הסמ"ע עצמו בסי' קיד).

רמב"ם: אין צריך להישבע.

שו"ע: הביא את שתי הדעות.

ג. כשתובע מהלווה: שו"ת רי"ף,רמב"ם,הגה"א: אינו צריך להישבע.

רא"ש: צריך להישבע היסת, כיוון שהלווה טוען כנגדו ברי.

ב"י,רמ"א: פסקו כרמב"ם שאי"צ להישבע. מלש' הרא"ש שחייב היסת משמע שיכול להשביעו רק לאחר פרעון, וא"כ יוצא שלהבנת הב"י והרמ"א, לפי הרי"ף והרמב"ם אפי' היסת אינו יכול להשביעו, וכן פסקו להלכה, וקשה מסימן שיז, ששם פסקנו לגבי שכירות שאפשר להשביע היסת לאחר פרעון.

ש"ך: אין כאן מחלוקת. לכו"ע א"א להשביע לפני פרעון, אך אפשר להשביע היסת לאחר פרעון.

כשפוגם שטרו: רמב"ם: בכל זאת לא נשבע, כשתובע תוך זמנו.

טור בשם ר' האי: נשבע. רק השבועה שתיקנו לפורע מיתומים מתבטלת בעקבות חזקת אאפת"ז.

מ"מ: הסתפק והתקשה בדברי הרמב"ם, שהרי במקרה זה המלווה מודה שנפרע מקצת תוך זמנו, וא"כ התבטלה לגבי לווה זה חזקת אאפת"ז.

שו"ע פד,ב: פסק כרמב"ם.

סמ"ע: התקשה מדוע הרמ"א לא כתב שיש חולקים, הרי הטור הביא את דעת ר' האי באחרונה.

ש"ך: פסק כרמב"ם וביאר שר' האי חלק רק בגובה מלקוחות אך בפוגם שטרו מודה לרמב"ם.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.