באיזה אופן יכול לסכם עם אדם שיסחור בכספו ויתן לו רווחים? הרי מצד אחד הנותן רוצה להבטיח את עצמו שלא יפסיד את הקרן אך באופן זה אסור למתעסק לתת לו רווחים?! כלומר, האם יש אפשרות לתת לאדם כסף, לחייב אותו להחזיר את הקרן בכל אופן, ומאידך לקבל רווחים שיהיו מעסקים שיעשה בכסף? הרי זו הלוואה בריבית?!

לצורך זה בדיוק קיים היתר עיסקא. להלן נפרוש אפשרויות שונות של עיסקא ונפרט מהי עיסקא המותרת ומהי האסורה. אופן א: המקבל אחראי להחזיר את הקרן בכל אופן, מצב כזה הוא הלוואה ואסור לנותן לקבל מהרווחים שום דבר. אופן ב: הנותן אחראי לגמרי על ההפסדים, בין הפסדים מצד המסחר ובין הפסדים באופן שיוזל ערך הכסף וכדו'. במצב כזה אין בזה איסור ריבית כלל. כשהנותן והמקבל שניהם אחראים כל אחד על חלק מהקרן, במצב כזה הדין כדלהלן- אופן ג: כשחצי מהסכום באחריות הנותן וחצי ממנו באחריות המקבל. כגון שנתן לו 100 שח, על חמישים שח הנותן אחראי ועל חמישים נוספים המקבל אחראי. לכאורה באופן כזה יכול לתת לו חצי מהרווחים שבאו מצד הפיקדון, אך גם זה אסור שהרי המקבל שלווה חמישים שח מחזיר למלווה גם טירחא עבור חלק הפיקדון, וממילא יוצא שמחזיר לו את ההלוואה ועוד טרחא. כדי להתיר אופן זה צריך שהנותן ישלם למקבל שכר טרחא עבור הטרחא בחלק הפיקדון ואז אין איסור ריבית כשהמקבל נותן לו את הרווחים מחלק הפיקדון. אופן ד: המקבל אחראי על חלק מהסכום. אך החלק עליו הוא אחראי גדול מחלקו בריוח, כגון שאחראי על 60 שח מהמאה ומקבל רווחים מ50 שקלים מתוך המאה. מצב כזה אסור משום ריבית, שהרי נחשב לווה ביחס ל60 שקלים, שעליהם אסור לו לתת ריבית, ומכיון שאינו מקבל את הרווחים כנגד כל סכום ההלוואה יוצא שמשלם אותם כריבית למלווה! במקרה זה לא יועיל לשלם למקבל שכר טרחא, שהרי אין לשלם ללווה שכר טרחא ולקבל ממנו ריבית! אופן ה: המקבל אחראי על חלק מהסכום, אמנם החלק שהנותן אחראי עליו גדול מחלקו בריוח בו הוא זוכה. כגון הנותן אחראי על 60 שקלים ומקבל רווח מ40 שקלים. באופן זה אין ריבית, שהרי חלק עליו אחראי המקבל הוא 40 שח וכנגדו הוא נחשב לווה ואילו כנגד 60 שח נוספים הוא נחשב נפקד, כשהנותן מקבל רווח מה40 בלבד יוצא שהמקבל מקבל את כל הריוח מהסכום שבאחריותו ועוד סכום כנגד טרחתו בסכום ההלוואה וכך אין זה ריבית! היתר עיסקא: תקנו חכמים שכשאדם נותן לחבירו מעות להיות שותף איתו ברווח ובהפסד, תקנת חכמים היא חצי הממון יהיה הלוואה וחצי פיקדון ועוד תקנו שהנותן ישלם למקבל שכר טרחא עבור ההתעסקות במעותיו, וכך ההסכם מותר. (אופן ג לעיל).