שלום הרב, האם מותר לעשות מניעת רווח לחברי, כלומר אם חבר שלי אמור להרוויח דבר מסוים, וכגון לקבל מתנה ממישהו, או לקוח שאמור לקנות בחנותו, האם מותר לי למנוע את הריווח הזה מחבר שלי, דהיינו לגרום שהוא לא יקבל את המתנה וכו'. אינני שואל את השאלה הלכה למעשה אלא רק בגלל שאני רוצה ללמוד את העניין הזה, ואשמח אם הרב יאמר לי מראי מקומות שמדברים ע"ז. תודה רבה.

ששלום וברכה, בירושלמי (ב"מ פ"ט ה"ג) הביאוהו הפוסקים, כתוב ש"המבטל כיס חבירו אין לו עליו אלא תרעומת". ופירושו שאין חיוב ממון על מי שגרם לחברו שלא ירוויח אך החבר יכול להתרעם עליו. (רש"י סובר שתרעומת פירושה שמותר לספר לאחרים על כך שאדם פלוינ עשה לי כך ואין בזה לשון הרע. כמבואר בב"מ (נב, ב) ברש"י לגבי מי שאסור לו להיות בתרעומת מכלל דבריו שמי שמותר לו להתרעם יכול להוציא דיבה וז"ל: "מי כופהו לקבל שיתרעם, טוב לו שלא יקבלנה משיקבלנה ויוציא דיבה על חבירו". עפ"ז נראה שמניעת רווח איסורו פחות ממזיק בגרמא שהרי מזיק בגרמא חייב בדיני שמים ומונע רווח לא כתוב עליו שחייב בדיני שמים. וכן כתב הש"ך (חו"מ סא ס"ק י) ואמרי בינה (א, ח). אך הרדב"ז (א, פד) וערוך השולחן (חו"מ שפו, כג) כתב:"המבטל כיסו של חבירו פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים". וכן כתב בשו"ת אבני נזר (יורה דעה סימן קלג, ג)כת ב: "אף דהמבטל כיסו של חבירו פטור דגרמא בנזקין פטור על כל פנים מחויב לצאת ידי שמים". יש פוסקים שחילקו בין מניעת רווח ודאית שאז חייב אף בדיני אדם ויש שכתבו שף בזה פטור. בירושלמי כתוב שהנותן מעות לחבירו ליקח בהם פירות למחצית שכר, ואמר לא לקחתי, אין לו עליו אלא תרעומת, ומסיים, אמר ר' יצחק הדא אמרה המבטל כיס חבירו אין לו עליו אלא תרעומת, המבטל שדה חבירו חייב לשפות לו, המבטל ספינת חבירו וחנות חבירו מהו, ולא איפשיטא, הפני משה פירש שהחילוק בין מבטל כיס שפטור ובשדה חייב, ואילו בספינה וחנות הירושלמי נשאר בספק, משום שריוח כיס, דהיינו עסק במעות, אין הריוח מצוי, מהשאין כן בשדה הריוח מצוי ונחשב כמאבד נכסי חבירו בידים, ובספינה וחנות מסופקים האם דומה לשדה, או לכיס. וכן כתב בשו"ת חוות יאיר (קנא): "נ"ל לחלק דבית וספינה שעומדים להשכיר ודרך העולם שאינם עומדים פנויים דשכיחי טובא שוכרים ואין צריך בעלים דדהו לשום טורח ועמל להמציא פירותיהם שהם שכרם דממילא באו. מש"כ מעות דצריך התחכמות והתעסקות קניה ומכירה וחליפין ובכה"ג לכן אפילו אם ידוע וברור שהיה בעל המעות מרויח בהן אם היו מעותיו בידו מ"מ פטור זה כ"ש באינו ברור דמצי למימר מי יימר שהיית מרויח". הרמב"ם בפ"ח מה' שכירות העתיק את לשון המשנה לגבי מי שקבל שדה לעבוד בה ולא עבד שחייב משום שכך כתב לו, וכן פסק בשו"ע סימן שכח סעיף ב, וכתב הבית יוסף שם בשם תלמידי הרשב"א שהחיוב הוא משום התנאי ולא מהדין. א"כ נראה שלא סוברים כשיטת הירושלמי שהחיוב מדין מבטל כיס חברו. בברכה,