שלום כבוד הרב, כידוע, לפני סעודת פת נוטלים ידיים ומברכים בעודן רטובות, לעומת זאת, על נטילת הידיים בבוקר מברכים כשהן יבשות, ואילו ביציאה מבית העלמין לא מנגבים ידיים ולא מברכים... שאלתי היא מהי הסיבה להבדלים בין הנטילות ומדוע פעם מנגבים ידיים ופעם לא? תודה רבה.

שלום וברכה ! א. חכמים תקנו ליטול ידיים לפני אכילת לחם, מפני ב' טעמים: "סרך טומאה", כדי להרגיל את עם ישראל לאכול בקדושה וטהרה כפי שנזהרו הכהנים בתקופת בית המקדש לאכול תרומה רק לאחר נטילת ידיים (חולין קו., שבת יד.), טעם נוסף, משום נקיות, כיון שהידיים עסקניות ואין ראוי לאכול בידיים מלוכלכות. וסמכו דבריהם על הפסוק (ויקרא י"א מ"ד): “וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי”, ולימדונו ש“וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם" אלו מים ראשונים (ברכות נג:). וקבעו שיש ליטול דווקא על סעודה עם לחם שהיא קבועה, ולא חששו לנטילה זו בסתם אכילת עראי (ראה שו”ע או”ח קנ"ח א', ומ”ב סק"א ושעה"צ שם א'-ו'). והטעם שאנו מברכים "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו", כיון שזו מצוה, ואף שציווי זה מדברי סופרים, מכל מקום נצטוונו לשמוע להם מהתורה, כמו שכתוב בתורה: "לא תסור מן הדבר אשר יורוך ימין ושמאל". ב. לגבי נטילת ידיים בבוקר יש לדייק, הכרעת רוב הפוסקים וכן דעת רבנו האריז"ל, שיש לברך קודם הניגוב, כיון שאחר נטילה כהלכתה שלוש פעמים לסירוגין נעקרת הרוח רעה של הלילה לגמרי ואז יש לברך כמו בנטילת ידיים לסעודה, והניגוב משלים את הנטילה ולכן זה עדיין נקרא עובר לעשייתן (עיין שו"ע סי' ד' א' ואחרונים שם, בא"ח תולדות ה' בשם האריז"ל, שו"ת יבי"א ח"ג או"ח א'). אולם יש אחרונים הסוברים לברך אחר הניגוב כיון שהרוח הרעה מהשינה בלילה אינה נעקרת אלא עד אחר הניגוב. ולכן אין אפשרות לברך לפני הניגוב מפני שיש חוסר נקיות וצריך לברך במקום נקי כמו שנאמר: "והיה מחניך קדוש", ניתן לסמוך על פוסקים אלו, ובעבר יש שנהגו להסדיר את ברכת נטילת ידיים בבית כנסת כחלק מברכות השחר ולא סמכו כלל את הברכה לניגוב (ראה שם, וכה"ח שם סק"ח). ג. לגבי נטילת ידיים ללא ברכה ביציאה מבית הקברות, צריך לדעת שהנהגה זו איננה תקנת חז"ל המחייבת ברכה, אלא שכך נהגו כדי להסיר רוח רעה, ושורש הדברים בדברי המחבר (או"ח סי' ד' י"ט) בשם המרדכי, שההולך בין המתים חייב בנטילה, וכתב במנהגי המהרי"ל שיש ליטול כשהולכים להתפלל בבית קברות וכן ביציאה מבית הקברות כיון שהרוחות מלוות את החוזרים (הובא ברמ"א יו"ד שע"ו ד', ומ"ב סי' ד' ס"ק מ"ב ומ"ג). והטעם שנהגו לא לנגב את הידיים, כדי להשאיר את זיכרון ההלוויה והנפטר ולא לשכוח ולהסיח את הדעת מהאבלות (מעבר יבק מאמר שפתי רננות פרק י"ט), כנראה שיש עוד טעמים, ולא חילקו בין אבל לאינו אבל, ונהגו שכל אדם נוטל ביציאתו מבית העלמין, ועל כל פנים נהגו להזהר שלא להכנס לבית קודם נטילת ידיים, ומנהג ישראל תורה (רמ"א שע"ו ד', מ"ב סי' ד' ס"ק מ"ג). בברכה נאמנה,