שלום הרב, יש לי שרשרת שאני מאוד אוהבת ובה לוחם מחזיק שריון עם סימן פלוס (+) שדומה לצלב. האם מותר/כדאי לענוד אותה?

שלום וברכה, מעיקר הדין מותר לענוד את השרשרת הזאת, משתי סיבות: 1. זה לא צלב אלא סימן פלוס (כמדומני שכאשר יש סימן פלוס בתוך שיריון זה הסמל של הצבא השוויצרי). 2. גם אם זה צלב, הנוצרים לא משתחווים לצלב, אלא הוא סימן בלבד. אולם חושבני שראוי לבת ישראל למצוא שרשרות שאין בהן דבר שדומה לצלב שהוא סמל נוצרי. ואם רוצים את השרשרת הזאת כדאי לטשטש מעט בשרשרת את הסימן פלוס. זאת משום שיש להתרחק אפילו מ'ריח' עבודה זרה וחשד. הדבר נכון במיוחד בשרשרת שהיא נמצאת על הצוואר במקום בולט, שמסמלת למה האדם קשור ומעריך. בהצלחה רבה! מקורות והרחבה: כתב הרמ"א (יו"ד, קמ"א, א): "צורה שמשתחוים לה דינה כדין צלם של עבודה זרה ואסורה בהנאה בלי ביטול, אבל צורת שתי וערב שתולין בצואר לזכרון אינה נקראת צלם ומותרת". על פי זה כתב הגרע"י בספרו הליכות עולם (ח"ז פ' מסעי אות ב): צלב (שתי וערב) שתולין אותו הנוצרים בצוארם, אין לו דין עבודה זרה, שלא נעשה אלא לזכרון בעלמא, ומותר בהנאה, כיון שאין דרך להשתחוות לו, והוא הדין לצלב הניתן לאיש נכבד מאת המלכות לאות הוקרה וכבוד (מדליה), שאין בו כל חשש שהשתחוו לו, שמותר לאיש ישראל לעונדו על חזהו ולהתכבד בו, כיון שאין בו סרך של עבודה זרה, רק לכבוד בעלמא, אלא שטוב שלא לעונדו תמיד, אלא רק בשעה שמבקר אצל אנשי השלטון, ובהופעות רשמיות, וכיוצא בזה. הגר"ע יוסף הניף ידו שנית בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סי' סה). וציין שם (בהליכות עולם וכן בשו"ת יחוה דעת) הרבה מקורות לעניין, ובסוף דבריו כתב: "וידוע ומפורסם מעשה רב בזה, שהגאון הראשון לציון רבי יעקב מאיר זצ"ל, קיבל מדליית זהב בצורת צלב, והיה עונדה על חזהו לכבוד ולתפארת בעת שהיה מבקר אצל הנציב העליון ואף הצטלם עם המדלייה הזאת. ואין ספק שהסתמך על דברי הפוסקים הנ"ל" . על פי דברי הרמ"א שהוזכרו לעיל (קמא, א) התיר בשו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק א סימן סט) לסחור בבולים של המדינות שמצויר עליהן שתי וערב וכומרים. וכתב שאין לאסור זאת, שהרי הם נעשו לנוי ולסימן כמו על המטבע. ובשו"ת עשה לך רב (ח"ה, כא) כתב שפשוט ביותר שמותר לכתוב כפי שנוהגים לסמן במתמטיקה סימן "פלוס" בצורת שתי - וערב, ומה שישנם רבים המסמנים ללא הקו התחתון, אין זה מחוייב מן הדין, (ע"ש בדברי האגרות משה ובעשה לך רב שכתבו סברות נוספות להתיר במקרים שדיברו עליהם). אולם יש לציין שהיו גדולי ישראל שהחמירו עד מאד בעניינים אלו. נזכיר לדוגמא את מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל שסיפרה עליו אשתו הרבנית צביה תליט"א שפעם הרב מרדכי אליהו הגיע הביתה ו"הריח" ריח עבודה זרה. הרב בירר עם אשתו הרבנית אם היא קנתה משהו. התברר שהרבנית קנתה מפה שחלק מעיטורי המפה הם צלבים. מרוב קדושתו הדבר הפריע לו אפילו לשהות בבית עם המפות האלו (מובא בספר אביהם של ישראל חלק חמישי). ראה עוד בתשובות והנהגות (ח"ב סימן תיא, וכן ח"ה סימן רסב) שהזכיר את הנהגות הסטייפלר ועוד מגדולי ישראל שהחמירו בענינים אלו. בברכה