לבני יהיה בע"ה בר מצוה בקרוב. יש לי שתי שאלות: א. כמה זמן לפני בר המצווה הבן צריך להתחיל להניח תפילין? ב. האם ניתן להקדים את מועד העלייה לתורה ליום שני בשבוע כמה חודשים לפני בר המצווה (ברצוננו שיעלה בבית הכנסת שבבית ספרו לפני סיום שנת הלימודים, ויום הבר מצווה יוצא בחופש הגדול)?

שלום וברכה, מזל טוב לרגל בר המצווה של בנך. שיגדל בע"ה לתורה חופה ומעשים טובים. א. כתב השולחן ערוך (לז, ג). "קטן היודע לשמור תפילין בטהרה שלא יישן ושלא יפיח בהם חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו". למעשה יש כמה מנהגים מתי כדאי שהנער יתחיל להניח תפילין: המנהג הנפוץ אצל בני אשכנז הוא להתחיל להניח חודש לפני הבר מצווה (ערוך השולחן ס"ד, ציץ אליעזר יג י, הליכות שלמה פ"ד, הע' 34). ויש שנוהגים להניח חודשיים-שלושה לפני בר המצווה (משנה ברורה סימן לז יב). וכן נוהגים רבים מבני ספרד להניח כחודש לפני הבר מצווה (מקור חיים השלם לה, ב). ויש שנהגו להקדים יותר אם הילד מסוגל לשמור על התפילין כמו שצריך. יש נוהגים מבני שתים עשרה וחצי [הרב מרדכי אליהו במאמר מרדכי לימות החול (פרק ח' הל' צ"ט)]. ויש נוהגים מגיל אחת עשרה או שתים עשרה (ילקוט יוסף סי' לז, סע' ג, הלכה א). ב. נער לפני גיל בר מצווה לא עולה לתורה ביום שני וחמישי אלא למניין שבעה בשבת. וכיום נהגו שלא לקרוא לנער לתורה לפני גיל בר מצווה חוץ ממפטיר בשבת [משנה ברורה (רפב ס"ק יא), מקור חיים השלם (קכב יג)]. לבני ספרד יש מקילים במקרה מיוחד שהנער חוגג טקס בר מצווה ומניח תפילין ורשאי לעלות לתורה ואף לקרוא בתורה בשני וחמישי (יחוה דעת ח"ב, טו). אמנם יש חולקים וסבורים שגם לבני ספרד אין לנער לעלות לתורה ולקרוא בה בשני וחמישי כלל. למעשה אם אתם מבני ספרד וזה מאד חשוב לכם לעשות את הטקס בבית הספר לפני שבנכם הגיע לגיל בר מצווה - הדבר אפשרי. מקורות והרחבה: א. כתב השולחן ערוך (לז, ג). "קטן היודע לשמור תפילין בטהרה שלא יישן ושלא יפיח בהם חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו". אמנם הרמ"א (שם) כתב שנהגו שלא להניח לפני גיל בר מצווה, (וכשיטת בעל העיטור), ואין לשנות. וכן נהגו רוב החסידים כרמ"א שלא להניח אלא כשהוא בר מצוה (תשובות והנהגות ח"ב סי' כט). ובפסקי תשובות (סי' לז הע' 28) הביא מהשלחן הטהור שכן בקבלה בידו מדודו מוהרצ"ה מזידיטשוב על פי קבלת הבעש"ט שלא להניח אפילו יום אחד לפני בר המצווה. אמנם המנהג הנפוץ בין האשכנזים שאינם חסידים הוא להניח חודש או קצת יותר לפני גיל בר מצווה. ואף שהרמ"א כתב שאין להניח תפילין עד גיל בר מצווה, כבר כתב הציץ אליעזר (שם) "שאין סתירה בין הרמ"א והמגן אברהם בעיקר ההלכה בזה, ודברי המגן אברהם צמודים ומוסבים גם כן על יסוד דברי הרמ"א בזה שאין להניח קודם (ויש אפילו איסור על כך כיעו"ש במחצה"ש ופרמ"ג), אלא דאפילו הכי שבעיקר הדין נקטינן בזה כהרמ"א מכל מקום בזה מקילין עכשיו להתחיל בזמן מועט קודם כב' או ג' חדשים כדי לחנכו ולחכמו במצוה גדולה זאת". לגבי מנהג הספרדים אין מנהג אחיד. במקור חיים (שם) כתב שכיום נתפשט המנהג כסברת הרמ"א. ובציץ אליעזר (שם) כתב: "וגם אצל אחינו הספרדים ישנם סתירות במנהגם בזה, וכמה מגדוליהם כותבים שגם המה נוהגים בזה כהרמ"א...". ובאור לציון (ח"ב מד, מז) כתב: "מנהג בני ספרד שנותנים לילד שיכול לשמור עצמו בגוף נקי להניח תפילין בברכה, אף כמה שנים קודם שהגיע לגיל שלש עשרה שנה". ראה בשו"ת יביע אומר (ח"ו סימן ג) ובמילואים, ובשו"ת יחוה דעת (ח"ב, ד) שביאר בהרחבה שקטן שהגיע לחינוך, ויודע לשמור גופו בטהרה ובנקיות כראוי, מצוה לחנכו במצות תפילין, אף על פי שלא הגיע לגיל שלש עשרה שנה, ולא כמנהג המובא ברמ"א שלא מניחים תפילין לפני גיל בר מצווה. אמנם הגר"ע יוסף לא כתב שם גיל מדויק שמומלץ להתחיל להניח. ובילקוט יוסף (סי' לז, סע' ג, הלכה א) כתב מצוה לחנכו שנה או שנתיים לפני שיהיה בר מצווה. ומסר לי הרב עובדיה יוסף (בן הגר"ד יוסף בנו של מרן הגרע"י) שמנהג משפחתו להתחיל להניח תפילין מגיל שתים עשרה, שנה לפני בר מצווה. שוב שאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א כמה זמן לפני הבר מצוה נכון שנער יתחיל להניח תפילין? והשיב: חודש. עכ"ד. ב. לגבי עלייה לתורה לפני בר מצווה נפסק בשולחן ערוך (רפב, ג): "הכל עולים למנין שבעה, אפילו אשה וקטן שיודע למי מברכין". אמנם המשנה ברורה (ס"ק יא) כתב בשם המגן אברהם שאף שמעלים למניין שבעה בשבת, אבל לא עולה למנין שלשה. עוד כתב המשנה ברורה (ס"ק יב): "נוהגין כהיום שאין קורין קטן כלל לשום עליה אפילו אם כבר נשלם מנין הקרואים אלא למפטיר". וכן כתב הגרח"ד הלוי במקור חיים השלם (שם). והוסיף במקור חיים שמנהג ירושלים שאין קטן עולה לתורה כלל אפילו למפטיר. עכ"ד. ונראה שכיום זה מנהג העולם לא רק בירושלים. עוד כתב המ"ב (ס"ק יג) לגבי קריאה בתורה שאף שמעיקר הדין יכול הקטן לעלות לתורה "מכל מקום אין יכול להיות מקרא את העולים דהיינו שהוא יקרא בקול רם בספר תורה והעולים אומרים אחריו בלחש וכל הצבור יהיו יוצאים ידי חובתן בשמיעה ממנו עד שיביא שתי שערות [ומשהוא בן י"ג שנה בחזקה שהביא שתי שערות לענין זה] ומ"מ כשאין שם קורא אחר ותתבטל הקריאה לגמרי מסתפק הפמ"ג דאפשר דיש להקל באופן זה אפילו אם לא הביא עדיין שתי שערות וכן בדה"ח בהלכות קה"ת מיקל ג"כ בשעת הדחק". הרי שלדעת המשנה ברורה וכך נוהגים האשכנזים, אין לקטן לעלות לתורה ולקרוא בתורה עד גיל בר מצווה. בשו"ת יחוה דעת (ח"ב, טו) כתב שנער שמניח תפילין ימים מספר לפני מלאת לו שלש עשרה שנה, והולך עם הוריו לבית הכנסת בטקס חגיגי, ביום שני או ביום חמישי בשבת, בקול רנה ותודה המון חוגג, מותר לו לעלות ולקרות בתורה. ואף על פי שיש מחלוקת אם קטן עולה למנין שלשה, אם הקטן נתחנך במצות תפילין, יכולים לסמוך על המקילים שסוברים שעולה אף למנין שלשה. וכן האריך בדבר בילקוט יוסף (רפב יח) שקטן מגיל שש יכול לעלות לתורה בשבת אלא אם יש מנהג ברור שלא מעלים קטן. ולגבי הקריאה בשני וחמישי כתב (סע' יט) שבמקרה הצורך רשאי לעלות ולקרוא בתורה ע"ש.