האם מותר להרדים [להמית (כמו למשל מתוך רחמים] בעלי חיים שאינם מתפקדים כמו בצעירותם? אגב אני נגד סירוס, עיקור והרדמה. בתודה מראש!

שלום וברכה, אם יש לאדם בעלי חיים שהזדקנו וסובלים מאיזה מחלה קשה, מותר, ואף מצווה להמית אותם, שאין כאן צער בעלי חיים אלא רחמים על בעלי החיים להצילם מצער (וזה לא כמו חיי האדם שנברא בצלם אלקים שיש קדושה בחייו ואסור להמיתו על מנת להצילו מסבל). אף אם בעלי החיים אינם סובלים, אבל קשה לבעלים להמשיך להחזיק אותם מבחינה כלכלית או מפני הטרחה הגדולה, ואין להם למי להעביר אותם גם כן ניתן להמית אותם. זאת משום שכל שיש בו צורך האדם אין בו איסור צער בעלי חיים, שבעלי החיים נבראו עבור האדם (ראה תרומת הדשן, פסקים וכתבים סימן ק"ה, ים של שלמה ב"ק י, לז). כמובן שאם ממיתים אותם יש לעשות זאת באופן שנגרם להם כמה שפחות סבל. יש לציין שאם המשך גידולם לא מהווה קושי גדול מדי, ראוי ממידת חסידות להמשיך להחזיק אותם, וכדרכו של הקב"ה שרחמיו על כל מעשיו. מקורות והרחבה: בספר ים של שלמה (ב"ק פרק י סימן לז) למהרש"ל התיר להמית בעל חי שגורם לו הפסד. וז"ל: "מכאן יראה, מי שיש לו כלב בביתו, שמזיקו, ומפסיד המאכל בביתו, אפילו אינו נושך, שיכול ליתן לו סם המות, ואינו עובר על צער בעל חיים. דהא תוספות לא אסרו לבהמה טמאה אלא משום בל תשחית, והכא ליכא". ובשו"ת נודע ביהודה (מהדורא קמא, יו"ד, פג, מהדורא תניינא, יו"ד, י) כתב שאין איסור צער בעלי חיים בהמתת בעלי חיים, אלא רק כאשר מצערם בחייהם. כמה אחרונים חלקו על דבריו וכתבו שיש איסור צער בעלי חיים גם בהמתתם (ראה שו"ת מהרש"ם ח"ד קמ, ובדעת תורה יו"ד כח, טז). הנודע ביהודה (שם) הביא ראיה שאין בהמתת בעלי חיים איסור צער בעלי חיים מהגמרא בחולין (ז:) שרבי חשב להרוג את הפרדות הלבנות שלו על מנת לפייס את רבי פנחס בן יאיר שראה בהם נזק לרבים, ע"ש. עיין בדעת תורה (שם) שדחה ראיה זו. ובספר בן יהוידע לבן איש חי (שם) כתב שרבי התכוון להורגם על ידי סם שאין בכך צער בעלי חיים. יש לציין לדברי החזון איש (קונטרס הזכרונות נא יט): "אחד שאלו על זבוב שמפרפר, והשיב שיש לגמור מיתתו למנוע צערו". כתבתי שאם אין קושי גדול מדי להחזיק אותם ראוי ממידת חסידות לעשות כן. ראה מה שמסופר בבבא מציעא (פה.) על רבי. כל טוב!