האם גם בימינו יש חיוב להריע בעת צרה (מלחמה וכדו')? אם כן, מהו גדר החיוב ומדוע לא נוהגים כך למעשה?.

שלום וברכה, שאלה גדולה שאלת וכבר הקשה כן המגן אברהם מדוע איננו תוקעים בעת צרה בזמן הזה. הלא מדאורייתא מצוה לתקוע? ונשאר המגן אברהם בצריך עיון. המשנה ברורה (תקעו א) הביא מהאחרונים כמה תירוצים לשאלה זאת: א. רק בארץ ישראל יש מצוה מדאורייתא לתקוע כפי שנאמר בפסוק "וכי תבואו מלחמה בארצכם וגו'". ב. אפשר שאף בארץ ישראל דוקא כשהיה תחת רשותינו. ג. אפשר עוד שדוקא כשהגזרה הוא על רוב ישראל אז מצות עשה לתקוע [פמ"ג]. לפי זה בימינו יש לכאורה מקום לחדש את התקיעות בשעת מלחמה וצרה, שהרי זכינו וברוך ה' ארץ ישראל תחת רשותנו, ויש לפעמים מקרים של צרה ומלחמה הנוגעת לרוב ישראל (ואולי גם לכל ישראל), כמו בימים אלו במלחמה המכונה 'חרבות ברזל'. אכן היו גדולים בדור הזה ובדור הקודם שאכן רצו לחדש תקיעות כגון אלו, וראו בזה קיום מצות עשה. כך סברו בין השאר כמה מרבני הבד"ץ העדה החרדית (עיין קובץ המעין תמוז תש"ל, תשובות והנהגות ח"א קנז). למעשה דעת רוב גדולי ישראל שאין חיוב מכמה סיבות. נציין כמה הסברים: אין מצות תקיעה אלא בזמן בית המקדש (ערוך השולחן תקעו, ד). המצוה היא לתקוע דוקא בחצוצרות (ריטב"א). ואין אפשרות לעשות חצוצרות היום ולתקוע כי צריך דווקא חצוצרות של בית המקדש (אגרות משה או"ח ח"א סי' קסט). ואין אפשרות לעשות חצוצרות ולייחד אותם לבית המקדש לכשייבנה במהרה בימינו משום שאין מקדישים בזמן הזה מפני שחוששים לתקלה (קובץ תשובות ח"ב סימן לג). ועוד שלא ברור לנו אופן עשייתם של החצוצרות, ואם הכנהים שיתקעו בהם מיוחסים (ציץ אליעזר ח"י סי' טז). מטעמים אלו ואחרים גדולי הדור גם בארץ ישראל לא נהגו לתקוע בכינוסי תפילה בעתות צרה (ראה ציץ אליעזר שם שחשש שיש בתקיעה בחצוצורות הוצאת לעז על גדולי ישראל שלא תקעו בחצוצרות בעתות צרה). האריך בכל זה הרב צבי רייזמן שליט"א (רץ כצבי, תקיעה בעת צרה בזמן הזה). אמנם לפעמים אנו רואים שתוקעים באסיפות של שעת צרה רח"ל בכותל המערבי ועוד, אבל אין בזה חיוב. כל טוב!