בפרשה למדנו על עבד עברי. התורה מרחמת עליו נותנת לו הזדמנות לשיקום. ואני תמהה איזה זוג יכול להשתקם כשרבו מוסר לו שפחה כנענית. זה נראה לי פיצוץ רציני בשלום בית. התורה ריחמה על הגנב אבל מה עם אשתו? היא לא גנבה אבל היא צריכה לסבול ולא הוא?הוא בסך הכל נהנה מהשפחה ויכול לאהוב אותה אפילו יותר מאשתו. ייתכן שאשה מוכנה לתמוך בבעלה אפילו שהוא גנב אבל ברגע שהוא "בגד" בה עם השפחה, נראה לה שיהיה לה הרבה יותר קשה לתמוך בבעלה. ואיך הילדים יכבדו אבא כשהוא חי עם גויה וגם אבא לעבדים גויים? זה די בזיון.....ומאוד פוגע בילדים. מותר ככה לבייש את הילדים? התורה מרחמת על הגנב אבל לא על ילדיו? זה לא נשמע הגיוני? ועוד שאלה, אם האשה רוצה להתגרש מבעלה, האדון מחוייב לשלם את הכתובה? השפחה היא אשה לכל דבר עם חיוב עונה? כשהיא בהריון מותר לעבד לחיות איתה חיי אישות? הרי אז האישות הוא רק לחיבור ותענוג. תודה

קודם כל צריך להבין שאם התורה התירה את זה יש בזה עומק ואמת מהצד העליון והאמיתי של המציאות. ננסה לתת הסבר מסויים לדברים. את צודקת כשאת בבוחנת את הדברים מהצד האידיאלי של המציאות אבל אדם שנמכר לעבד עברי כבר הגיע לתחתית אישית-חברתית. אכן, המטרה היא לשקם אותו ולהראות לו כיצד מנהלים בית הן מהצד הכלכלי והן מצד חיי משפחה מתוקנים. האדון משקיע בעבד וצריך לתת לו גם סיבה להשקיע בעניין. אחד מהרווחים שלו זה שיהיה לו עוד עבדים. נותנים שפחה רק למי שיש אישה שאולי מחמת זה הוא יתגעגע אל אשתו ויתקן את עצמו. יש לציין, ששפחה כנענית חייבת במצוות ואינה גויה לגמרי. היא גם לא אשתו ממש ואינו יכול לתכנן איתה חיים ארוכים. ילדיו גם לא נחשבים שלו מבחינה הלכתית. זה רק יגרום לו להתרחק מזה. אם הוא ממש שקוע ואינו יכול להתעלות הוא ישאר עד היובל אבל ירצעו לו את האוזן כדי שיבין שהוא לא "שומע" נכון את דבר ה'.