ריבוי הפירושים לתורה לא פעם סותרים אחד את השני, האם הם בעצם נובעים מבלבול ואי יכולת לפרש את התורה בצורה מוחלטת, התשובה של 70 פנים לתורה אינה מספקת לגבי השאלה הזאת ספציפית כי היא איננה מפריכה את הטענה שאכן הפרשנוית המרובות נובעות מבלבול ואי וודאות?

המושג שבעים פנים לתורה באופן הפשוט בא לומר לנו שניתן להסתכל על התורה בכמה רבדים. אפשר לראות רק את הפשט ואפשר להעמיק קצת על ידי המדרשים ואף להתעמק ממש בתורת הסוד. על פי הסבר זה המושג שבעים פנים לתורה לא בא להסביר למה יש מחלוקות בין הפרשנים אלא לומר שעל כל פסוק ניתן להסתכל בכמה זוויות שאינן סותרות אחת את השניה. כשאנחנו לומדים הלכה אנחנו רואים שיש הרבה דעות והרבה מחלוקות בין הפוסקים השונים מחלוקות שנוצרו עקב הצרות על עם ישראל והגלות הארוכה. אבל ההלכה נוגעת לחיי המעשה, ואי אפשר לעשות כמו כל השיטות, לכן צרכים לקבוע כמו מי לפסוק וכיצד להתנהג הלכה למעשה. פרשנות התורה שונה במהותה מלימוד הלכה. אין כאן גדרים כיצד להתנהג כי אם השקפות ודעות של רבותינו. בדעות יש חופש מחשבה גדול כל עוד הדברים מתיישבים עם עיקרי תורתינו הקדושה. כל רב גדול יכול לפרש את התורה על פי השקפתו התורנית, ובזה שרב מסויים אומר כך ורב אחר אומר אחרת אין זה אומר שהם אינם יכולים להגיע להבנה אחת משותפת אלא זה אומר שאין צורך בלהגיע להבנה כזו כי זו השקפתו של רב פלוני וזו של רב אחר. לנו נשאר לקבל את השקפתו של רב אחד או ללמוד מכל אחד מהרבנים את עיקר השקפתו ולבנות לנו השקפה המשלבת בין ההסברים השונים. הבנה זו מרחיבה את המושג שבעים פנים לתורה. לכל אדם ואדם יש את הפנים שלו שאותם הוא רואה בתורה. אין כאן בלבול כי אם הרבה כלים היוצרים יחד מנגינה נפלאה. (האור החיים הקדוש בהקדמתו לפירושו על התורה מביא את עיקרי הדברים).