שלום לרב! מכיוון שחנייה בחנייה המסומנת נכים לאדם ללא תו נכה אסורה ע"פ חוק, אני שואל על דברים אחרים שלא ברור מה חוקם הציבורי, ובכלל מה חוקם ההלכתי? 1. האם כאשר אדם שלא בעל מגבלה, משתמש בשירותים המיועדים לאנשים בעלי במגבלה, בשעה שאין שירותים אחרים פנויים - זה נחשב גזל? (הרי בעל המגבלה יכול לבוא פתאום) 2. האם מותר לאדם בעל מגבלה לנצל את הזכות לקדימה בתור, למרות שלא צריך אותו מבחינת הנכות, במקרה שבעל החנות או הלקוח שלפניו מציע? או שזה נחשב גזל? תודה על ההבהרה

שלום וברכה, 1. כמדומני שעל פי החוק כל הדברים המיוחדים לנכים אסורים לאנשים ללא מגבלה. לפי ההלכה יש לכבד את החוק משום דינא דמלכותא. וכן בלי קשר לדינא דמלכותא אסור לפי ההלכה להשתמש בחנייה של נכים או בשירותים של נכים. אולם יש לציין, שלא מדובר באיסור אכילת חזיר שאסור תמיד ולא תלוי בשום דבר. לפעמים יש סיטואציה חריגה שהאדם נמצא בבניין כלשהו, והשירותים של הנכים פנויים, והאדם רואה שאין נכה בכל הבניין, וגם אם יגיע נכה הוא יספיק לצאת עד שהנכה יספיק לבוא, אין איסור על פי ההלכה. 2. מותר לו לקבל את הקדימה בתור. החוק מאפשר לו זאת, והחוק לא מוגבל למקרים שהאדם המוגבל ממש צריך את הזכות. אם כן זו זכותו של בעל המגבלה גם על פי ההלכה. אך נראה שיש מידת חסידות לוותר ולא להקדים אחרים בתור, אם לא ייגרם לו שום צער בהמתנה, יותר מאשר אדם אחר המחכה בתור. הרחבה: 1. נראה שהלוקח חנייה של נכה באופן שעלול לפגוע בנכה עובר על כמה איסורים: "ואהבת לרעך כמוך", "והלכת בדרכיו" – מה הוא רחום אף אתה רחום וכו" (עיין ספר חפץ חיים מצוות עשה ב, ומצווה יד). והרבה פעמים עובר גם על איסור "לא תחללו את שם קדשי" (עי' רמב"ם ספר המצוות ל"ת סג). ובמשנה בפאה (פ"ח מ"ט): "כל מי שאינו לא חיגר, ולא סומא, ולא פיסח, ועושה עצמו כאחד מהם, אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כאחד מהם, שנאמר ודורש רעה תבואנו". וזה נאמר גם על מי שלוקח חנייה של נכה (הגרי"ש אלישיב בחשוקי חמד פאה פרק ח). ועיין בחשוקי חמד (שם) שאדם שהשיג בערמה מקום חנייה למשך זמן ורוצה לחזור בתשובה - יש לו לשום את עלות השכרת מקום החנייה [ואולי מדובר בשווי של 200 שקלים לחודש], ועם הסכום יש לעשות 'צרכי רבים', כגון תרומה לבית חולים או לאגודות חסד התומכות בחולים וכדומה. עכ"ד. וראה בספר ופריו מתוק שהגר"י זילברשטיין מסר בשם גיסו הגר"ח קנייבסקי שאדם שחנה בחניית נכה כדי להתפלל במניין יחזור ויתפלל אך לא בתורה חובה, אלא בתורת נדבה ע"ש. פשוט שאסור מדינא דמלכותא לחנות בחנייה של נכים או להיכנס לשירותים של נכים. אך במקרה חריג שברור כשמש בצהריים שהנכה לא יפסיד מזה כלום - נראה שמותר לפי ההלכה להיכנס לשירותים, ומסתבר שאף המחוקק לא התכווין לאסור במקרה כזה, אלא שאין החוק יכול להבחין בין כל מקרה ומקרה (שו"ת מנחת אשר ח"ב סי' קכג). 2. נראה שמי שכלל לא צריך את הזכות, מידת חסידות שלא לקחת, שהרי "שונא מתנות יחיה". ועוד שאולי יש בכך כבוד שמיים לא לקחת. שהרי מובא במשנה (פאה פ"ח מ"ט): "וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות וכל מי שצריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו". ופירש שם התפארת ישראל: "בב' רגליו ועושה את עצמו כך מדהוא עני כדי שירחמו עליו, ואפ"ה נענש מדממעיט בכבוד שמים כאילו ברא בעל מום יותר בעולם, והרי הרואה בריות יפות צריך ליתן שבח לשמו יתברך וזה כפוי טובה". בכלל, לגבי עקיפה בתור ראה בחשוקי חמד (סנהדרין ח. ענין ב) שדן אם העוקף בתור נקרא גזלן, וסיים: "ולפי זה יש לדון אם מי שעקף התור יש לו דין גזלן, שיתכן שכיון שאינו אלא מדין פשרה של צדק, או ממנהג שנהגו כן, לא גזל לו כלום, אלא עבר על המנהג, אך יתכן שלאחר שכבר נהגו, אם כן הזמן הזה שייך אליו, וגורם לו נזק. ועכ"פ עובר על 'ואהבת לרעך כמוך', שכמו שכל אחד רוצה שלא יעקפו אותו בתור, כן יש לו להקפיד שלא לעקוף אחרים". וציין (הערה יט) שבספר מעשה איש (ח"א עמוד קמז) כתב בשם החזון איש, שהעוקף את חבירו בתור, הרי הוא בכלל פורץ גדרי עולם, ובח"ה (עמוד קמו) העידו בשמו, שאמר שהוא בכלל משיג גבול". עכ"ד החשוקי חמד. הערת הג"ר שלמה הירש: "בחניה של נכה הדין חמור הרבה יותר משום שהמקום שייך לציבור ויתכן שזה גזל מקום. בשירותים של נכה, בדרך כלל מדובר בבנין פרטי כמו חנות או בית כנסת, כאן הקובעים הם בעלי המקום, (לא ברור שיש דינא דמלכותא במקומות אלו, וגם אם יש, יתכן שאין לו סמכות לאסור באופן זה) ותלוי באומדן דעת שלהם, ומסתבר שאם אין נכה במקום אין דעתם לאסור. למעשה נראה כדבריך, שאם יש חשש שיזיק לנכה אין לעשות כן, ואם אין חשש מותר. גם לענין קדימות תור מסתבר כדבריך".