בס"ד שלום רב! אני משרתת בשירות לאומי בתפקיד שדורש נוכחות גם בשבתות, ולכן אני נוהגת להתארח אצל משפחות ביישוב. העונג שבת הכי גדול שלי הוא שירי שבת, אבל כשאני מתארחת אני לא יודעת איך לנהוג... ידוע לי שאני לא אמורה לשיר בפני גברים אבל האם יש היתר אם נשות המשפחה שרות גם הן? ואם יש רק אישה אחת? ואולי בגלל שמדובר בעונג שבת אז לגמרי מותר? תודה על המענה!

שלום וברכה, אין לשיר בקול כאשר את יושבת עם גברים שאינם ממשפחתך. בע"ה תזכי להתחתן בקרוב ותוכלי לשיר זמירות שבת כאשר את סועדת עם בעלך. בינתיים תתענגי מהקדושה של הצניעות, בכך שאת מוותרת על עונג מיוחד עבור הקב"ה! הרחבה: ישנם לכאורה שני טעמים להקל בנידון שלנו: א. יש סברא להקל כאשר שרים גברים לא שומעים את קול האשה לבד, או אפילו אם גברים לא שרים, אך כמה נשים שרות, ממילא הגברים לא שומעים את קול האשה לבד. ב. יש סברא להקל בשירי קודש משום שעסוקים בדבר מצווה וקדושה ולא מהרהרים בקול האשה. סברות אלו הובאו על ידי השרידי אש (ח"א סי' ח וסי' עז) בשם הרב שמשון רפאל הירש והרב עזריאל הילדסהיימר שהיו מגדולי יהדות גרמניה בשעתו, וכך נהגו שם בגרמניה. אך משמע שהשרידי אש לא קיבל לגמרי את הסברות האלו, אלא הסכים להקל בכך רק בנידון שהוא עסק בו, שהיה תנועה מעורבת של בנים ובנות בצרפת, והוא חשש שאם לא נתיר להם לשיר יחד ולקיים את התנועה המעורבת עם השירה המשותפת, בני הנוער עלולים להגיע לידי התבוללות. נראה שהסברות האלו להקל לא התקבלו על ידי הפוסקים (ראה למשל ציץ אליעזר חלק ז סימן כח, וחלק יד סימן ז, שבט הלוי ח"ה קצז אות ד). הגר"ע יוסף (ירחון "המעין" תשרי תשע"ה) נקט שיטה ממוצעת, והורה על פי הסברות הנ"ל שניתן להקל למנהלים ומחנכים של אולפנות לשבת בסעודת שם עם הבנות בזמן שהן שרות. אך כתב שטוב שבניו הגדולים של המחנך לא ישבו שם. ואפשר שהקל בכך דווקא באולפנה של בנות כאשר הרבה בנות שרות, ולא שומעים בת אחת מסויימת, ולא בשולחן שבת שבפועל שומעים כל אחת ששרה. זה לשון תשובת הגר"ע יוסף: לכבוד הרב הראשי, הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף שליט"א. שלום רב לאוהבי תורתך. הנידון: שירת בנות בסעודת שבת. כידוע, תורמת השבת תרומה נכבדה לחינוך הדתי בפנימיות הדתיות, דבר שאושר בסקרים ובמשאלים שערכנו בפנימיות. חלק חשוב מאווירת השבת הטובה פנימיות נוצרת בסעודות השבת, שבהן שרים זמירות ושירי שבת, ונאמרים דברי תורה או דברי הגות במחשבת ישראל. למנהל הפנימייה ולמדריכים חלק נכבד באווירה זו בשבתם בחדר האוכל יחד עם בני משפחתם. המנהל או אחד המדריכים הוא המקדש או המבדיל, הוא האומר דברי תורה, הוא המכוון את השירה, ועצם נוכחות המשפחות משפיעה לטובה. נוצרת אווירה של משפחה גדולה הסועדת יחד את סעודותיה, עם ראש המשפחה בראש. אולם בפנימייה דתית של בנות קיים קושי הלכתי: שירת הבנות. לעיתים יושב מנהל הפנימיה ולידו בניו הגדולים שבאו מהישיבה, וכיצד יישבו וישמעו שירת נשים? ולכן נמנעים רבים מלסעוד סעודות שבת בחדר האוכל, וכל אותה אווירת שבת שתיארתיה קודם נמוגה. השבת נראית כמשפחה ללא ראש ר"ל. אני שואל: היש דרך להתיר לגברים להשתתף בסעודת השבת מבלי להיכשל בשמיעת קול אשה? אודה לכבודו על תשובתו. בכבוד רב, אורי פיקסלר, מפקח. * * * י"ד טבת תש"מ, שנת "עזי וזמרת" י-ה לפ"ק לכבוד רבי אורי פיקסלר הי"ו, מפקח הפנימיות הדתיות בישראל, משרד החינוך והתרבות. שלום וברכה וישע רב. קראתי את מכתבו מיום כ"ח כסלו תש"מ, ועל כגון זה נאמר: "שאלת חכם חצי תשובה". ואתכבד להשיבו בקצרה כמיסת הפנאי. בשדי חמד (מערכת ק' כלל מב) הביא דברי הגאון רבי אהרן טולידו בספר "דברי חפץ" (דף קיג ע"ב), שכתב שדין "קול באשה ערוה" אינו נוהג כשהיא משוררת שירות ותשבחות להשי"ת אם אינו מתכוין ליהנות מקולה. וכתב שהמעיין בדבריו ישפוט בצדק שדבריו נכוחים, אלא שבודאי נכון להחמיר בזה. (ובזה ניחא מה שאמרו בברכות (נז:) שלושה משיבין דעתו של אדם, אלו הן: קול, מראה וריח. ופירש רש"י, קול ערב של אשה. והקשו, הרי קול באשה ערוה! ולפי זה יש לומר שהכוונה בשירי קודש. ועוד יש ליישב, וראה בשו"ת יביע אומר חלק א' (חלק אורח חיים סימן ו'). ע"ש.). והגאון רבי יחיאל יעקב וינברג בשו"ת שרידי אש חלק ב' (סימן ח') האריך בדבר מנהג החרדים בקהילות אשכנז שאנשים ונשים מזמרים יחד זמירות קודש בשבת, וכתב, שהעידו לו שהגאון הצדיק רבי עזריאל הילדסהיימר זצ"ל, וכן הגאון רבי שמשון רפאל הירש זצ"ל, התירו לאנשים ונשים לזמר יחדיו בזמירות קודש, משום תרי קלי לא משתמעי, ואף שאין טעם זה מספיק, הנה גם בשדי חמד הביא להקל בזה (בשם דברי חפץ הנ"ל). ויש סניף להיתר זה ממה שכתב הרמ"א באבן העזר (סימן כא) שכל שאינו עושה דרך חיבה של קריבה רק כוונתו לשם שמים מותר. והוא הדין לכאן שהכוונה לשם שמים לעורר רגשות דת קודש אצל הבנות, ולנטוע בליבותיהן חיבה לקודשי ישראל, לכן יש להקל. וכמו שאמרו כיוצא בזה במסכת תמורה (יד.) בהיתר כתיבת תורה שבעל פה, משום עת לעשות לה' הפרות תורתך. ואמרו: מוטב תיעקר אות אחת מן התורה ולא תשכח תורה מישראל. ולכן יש לסמוך בזה על גדולי רבני אשכנז שהיו בקיאים בחכמת החינוך, וידעו רוח בנות הדור שיש להן רגש כבוד עצמי, ורואות עלבון באיסור השתתפות בזמירות קודש, ויכול לגורם להן התרחקות מהדת והמסורת, ולכן התירו משום צורך השעה. ובאמת שעינינו הרואות שגדולי רבני אשכנז הצליחו בחינוך הבנות והנשים הצעירות לקרבן לתורה וליראת שמים יותר מגדולי שאר מקומות וכו', ע"ש. אין צורך להרבות במלים על מה שנאמר בספר שרידי אש הנ"ל בשם גדולי רבני אשכנז, כי רוח ה' דיבר בם ומלתו על לשונם. ואם אפשר להחמיר שהבנים הגדולים של המנהלים והמחנכים לא ישתתפו בסעודות השבת שם, כדי שלא יצטרכו לשמוע זמרת בנות, הנה מה טוב, ואם אי אפשר יש להם על מה שיסמוכו. והנח להם לישראל. (וראה מה שכתבתי בשו"ת יביע אומר חלק ג' חלק אבן העזר סימן י' אות ט', בשם הלבוש והאחרונים, ואכמ"ל). בכבוד רב עובדיה יוסף ראשון לציון הרב הראשי לישראל עכ"ל תשובת הגר"ע יוסף. לגבי מה שכתבתי שניתן לשיר עם הבעל – עי' מה שכתבתי בזה כאן: https://www.yeshiva.org.il/ask/141888