שלום הרב, מאחר ואסור לעשן כמו שכתבת, האם צריך כשאני יכול למנוע מאדם לעשן למנוע ממנו? כמובן שאדם המעשן ברחוב סתם, לא יעזור שאחטוף לו את הסיגרייה, שכן הוא יעשן במקום אחר, ולא אועיל בדבר. אבל באופן שיועיל יותר, למשל, אם חברים בישיבה קנו חבילת סיגריות, והם לא מעשנים באופן קבוע, אלא קנו באופן חד פעמי, האם מותר "להעלים" להם את הפקט, כדי להפריש אותם מהעישון שעלול לגרום להם להתמכרות? שהרי הם לא יקנו פקט חדש, מכיוון שזה יקר והם עדיין לא התמכרו, ובעצם יוצא שאני מציל אותם מהתמכרות עתידנית. ואולי לא רק שמותר, אלא צריך? מעשה שהיה כך היה, חברים קנו פקט סיגריות, אתמול בלילה גיליתי אותו, והחבאתי אותו מעל הארון, בבחינת יהא מונח עד שיבוא אליהו. כעת מה עליי לעשות, לקחת משם את הפקט ולהשמיד אותו, או להחזיר להם אותו? תודה רבה מראש

ישנה תובנה חשובה מאוד להבנה : ישנו הבדל בין בעלות ממונית על חפץ לבין המעשה שביכולת האדם לקיים עם החפץ או השימוש בו. אמנם ישנה מחלוקת גדולה בין הראשונים והפוסקים האם ישנה בעלות על איסורי הנאה (עיין ריטב"א סוכה ל"ה בדין ערלה וכן קצות החושן סימן תו סק ב ועוד..) אבל שם מדובר בדברים שהתורה הגדירה אותם איסורי הנאה. גופם איסור, כגון ערלה. חמץ. ועוד.. בשאר דברים שהם כלים שאפשר לעשות איתם איסור יש להם ערך ממוני וקניין חל בהם וממילא אסור לגנוב אותם מבעליהם. החפץ אינו איסור הפעולה שעושה האדם עם החפץ היא איסור. התעלה על דעתך שמותר לגנוב רכב ממחלל שבת על מנת שלא יוכל לנסוע בשבת? לא אכנס לעצם הסכנה ו/האיסור בעישון עצמו - אבל נראה שהדרך שהצעת אינה תואמת לדרכה של תורה. ובכלל בדור שלנו היא לא עוזרת. זה דור דעה שמחפש להבין את מעשיו ולהעמיק בהם. אם החברים יבררו את ההשלכות של העישון ויעמיקו בהם נראה שזה יותר יועיל. גם אם לא רואים תוצאות בזמן הקרוב. למעשה- נראה לעניות דעתי שיש להחזיר לחברים את ממונם המוחזק אצלך.