שלום לכבוד הרבנים. ביום שני הקרוב אור לכ"ה באייר, בכוונתנו לערוך "שבע ברכות" לנכדתנו ובעלה. שאלתי: האם זוג נשוי - בעל ואשה שלא נכחו בחתונה - יכולים לשמש כפנים חדשות? בשל דחיפות הענין אשמח לתשובה בהקדם.

שלום וברכה ומזל טוב! למנהג בני אשכנז מספיק שיהיה אחד לפנים חדשות (פתחי תשובה סב יד). לפי זה הבעל מספיק לפנים חדשות. למנהג בני ספרד צריך שני אנשים חדשים כדי להיחשב 'פנים חדשות' (בן איש חי שופטים טו, יביע אומר ג אבהע"ז יא). לפי זה הזוג אינו מספיק כי האשה לא מצטרפת. אמנם לדעת החתם סופר (כתובות ז:) אשה נחשבת לפנים חדשות, אך רוב הפוסקים סבורים שאשה לא נחשבת כפנים חדשות אף שהיא חשובה משום שהיא לא מצטרפת לברכת חתנים (ריטב"א כתובות ז:,פתחי תשובה שם, יביע אומר ח"ג אבהע"ז יא גליון ומילואים הע' 14, משנה הלכות ז רמו). לכן למנהג בני ספרד צריך עוד אחד לפנים חדשות. הרחבה: כתב השולחן ערוך (סב ח): "י"א שאינם נקראים פנים חדשות אלא א"כ הם בני אדם שמרבים בשבילם יטה המחמירה שצריך". וביארו הפוסקים (ראה ח"מ וב"ש שם בשם הב"ח) שאפילו אם עכשיו אינם מרבים בשבילם אלא הם ראוים להרבות בשבילם הם נחשבים פנים חדשות. הבן איש חי (שופטים טו) כתב שטוב להחמיר ולהביא אדם שראוי להרבות בשבילו בסעודה, וכן כתב החשוקי חמד (נזיר סו.). והעידו שרבי נתן אדלר רבו של החתם סופר נמנע בימי השבוע לברך שבע ברכות מחשש ברכה לבטלה, שצריך דוקא אנשים המשמחין לפנים חדשות. ומסרו שהחזון איש החמיר בארחי ופרחי שלא להחשיבם כפנים חדשות (תשובות והנהגות ב תרמה). אולם המנהג להקל בכך שלא צריך דווקא כאלה שראוי להרבות בסעודה בשבילם (יביע אומר ח"ג אבהע"ז סי' יא אות ה, חשוקי חמד נזיר סו., תשובות והנהגות ב תרמה). וביאר התשובות והנהגות (שם) שנהגו להקל בכך לא רק משום שסומכים על הפוסקים הסבורים שאין צריך לפנים חדשות אנשים שמרבים בסעודה בשבילם, אלא הוסיף ששמע טעם נוסף להקל, שמה שצריך פנים חדשות הוא רק כשעשו הסעודה בבית החתן וכמו שנהגו בזמנם וכמבואר בגמרא כתובות (ז ב) שמברכין בבית חתנים כל שבעה ואז צריך פנים חדשות לרבוי שמחה, אבל כאן שכל השמחה וצורת הסעודה נעשית לשמחת חתן וכלה, וההזמנה עם הכיבוד היא עצמה שמחה מיוחדת לא צריך פנים חדשות (וכעין זה מה שפירשו התוס' בכתובות ז. שבשבת ויו"ט אין צריך פנים חדשות כיון שמרבים לכבוד השבת בשמחה ובסעודה, ובנידון דידן עדיף. עכת"ד התשובות והנהגות. ואפשר שיש לחלק בין סתם ארחי ופרחי שאספו מהרחוב שאולי רק בהם החמיר החזון איש, לבין אורחים רגילים שאינם חשובים במיוחד. וצל"ע בגדר אורחים חשובים שמרבים סעודה בשבילם (עיין נישואין כהלכתם פרק יד סא-סה).