האם מברכים על גלידה בסעודה? אסביר את שאלתי: המאירי במגן אבות יז כותב "עוד אירע לנו עם אותם חברים שזכרנו שראו בנו שהיו מביאים לפנינו לאחר הסעודה מיני פירות ולא הינו מברכים עליהם, שהיינו נסמכים על ברכת הפת שתהא כוללת כל הבא בתוך הסעודה ולאחריה עד שיברך... סוגית השמועה כך היא מוכחת, אלא שאנו נסמכים זל טעמא דמסתבר והוא שכתבו בתוספות (שם בתוס ד"ה לאחר.) ששמועה זו לא נאמרה אלא לזמן רבותינו ז"ל שהיה להם סדר בסעודה ולא היו מערבין פת עם פירות כלל, אבל אנו אין אנו מסלקים דעתינו מן הפת עד שנסתלק השולחן, והרבה פעמים אנו אוכלין פת עם פירות הבאים לאחר הסעודה והכל נקרא בתוך הסעודה עד שיסתלק השולחן." יוצא מדבריו שכיום באמת לא מברכים על גלידה או פירות שבאים כי קינוח כי הקינוח הוא חלק מהסעודה, ודעתנו עליו, ואני יודע שכך פסק הרב רבינוביץ, אבל בדרך כלל מביאים את המאירי כהשיטה שאומרת שצריך לברך לפני אבל לא אחרי (כמו שמובן מדבריו בברכות מא:) מה היחס בין הדברים?

שלום וברכה, הכלל הוא שכל מאכל שבא לקינוח ולא כחלק מהסעודה צריכה ברכה לפני האוכל ולא אחרי האוכל שברכת המזון פוטר מברכה אחרונה (שו"ע קעז ב ומ"ב שם). לפי זה צריך לברך על גלידה בסעודה שהיא באה כקינוח (הגרש"ז אוירבך, הגרי"ש אלישיב, שבט הלוי קעד ז כמובא בספר וזאת הברכה עמ' 74, וכן העיד הגר"ד יוסף שאביו הגרע"י בירך על גלידה בסעודה). ויש שהורו שגלידה שיש בה חלב, וכן גלידה הנעשית מקצפת ביצים, מברכים עליהם בתוך הסעודה שהיא נחשבת כאוכל, אבל גלידה שנעשתה מנוזלים לא חלביים אין מברכין עליה בתוך הסעודה שהיא נחשבת כמשקה (אור לציון ח"ב י ביב, הגר"מ אליהו בקיצור שולחן ערוך ובסידור קול אליהו). [אינני רואה הוראה מיוחדת בדברי המאירי שציינת. הוא אומר כדברי התוספות, והשולחן ערוך פסק כתוספות הזה בסימן קעז סע' ב-ג. הוא בא לומר שאין אצלנו סילוק שולחן]. הרחבה: הילקוט יוסף (קעז י) כתב שלא לברך על גלידה בסעודה, וז"ל: "לכתחלה אין ראוי לאכול גלידה בתוך הסעודה או בסיומה, אלא יניחנה לאחר ברכת המזון, ואז יברך ברכת שהכל. ואין הבדל בזה בין גלידה בתערובת חלב, לגלידה שאין בה תערובת חלב. ואם בכל זאת אוכל מהגלידה בסוף הסעודה, לא יברך". ובהערה הביא שכן אמר לו אביו הגרע"י, וז"ל: "ויש שרצו לחלק בזה בין גלידה העשויה מחלב, שבזה אין צריך לברך על הגלידה.... ומרן אאמו"ר שליט"א אמר לי, כי לדעתו אין סברא לחלק בזה כלל, ורק יש לדון אם הגלידה חשיב כמשקה, והרי אין אנו מברכים על משקאות לפני ברכת המזון. ודמי קצת לשותה משקה קר מאד, ושותהו קימעא קימעא לרוב קרירותו, והוא הדין בגלידה. וכן משמע מכמה דוכתי שגלידה אין לו דין אוכלים, הואיל ואינו לועס את הגלידה כדרך האוכלים. ואף בגלידה שיש בה תערובת חלב, יש לדון בה מצד זה דחשיב כמשקה, בפרט אם רוב התערובת הוא מים, דמסתבר דאזלינן בזה אחר הרוב כבכל דוכתא. ולכן יש להורות דעדיף יותר להניח את הגלידה ולאוכלה לאחר ברכת המזון, ואז יברך לפניה ולא לאחריה. ועל ידי כך יצא מידי ספק. וכן השיב לי מרן אאמו"ר שליט"א, והוסיף, שאם בכל זאת אוכל הגלידה באמצע הסעודה, לא יברך על הגלידה". אך הגר"ד יוסף בספרו הלכה ברורה (בירור הלכה סי' קעז טז) העיד אחרת בשם אביו הגרע"י, וז"ל: "ושאלתי את פי אאמו"ר מרן הראש"ל שליט"א בזה ואמר לי שכן נכון להורות לברך על גלידה בתוך הסעודה, "ושכן הוא נוהג בעצמו להלכה ולמעשה". וכן ראיתי שנהג כן כמה פעמים בעצמו, ובירך על הגלידה בסוף הסעודה, מלבד בשבת שהניח הגלידה לאחר ברכת המזון, ואמר לי שהוא מחמת שהיין של הקידוש פוטר משקין שבסעודה, ובזה אם תמצא לומר שהגלידה נחשבת למשקה כבר נפטרה בברכת היין, ומחמת ספק זה בשבת עדיף להניחה לאחר ברכת המזון". ושמעתי מהגר"ד יוסף שליט"א שראה את אביו הרבה פעמים מברך על גלידה בסעודה, ואביו אמר לו שאפילו אם גלידה נחשבת כמשקה, מכל מקום צריך לברך על המשקה הזה בסעודה, ודעת אביו הגרע"י שכן הדין גם בשבת שיש לברך על גלידה, אף שמברכים על היין שלפני הסעודה. עוד אמר הגר"ד יוסף שהיה רב אחד שכתב בשם הגרע"י שלא לברך על גלידה בסעודה והגרע"י העיר לו לתקן, כי דעתו שיש לברך על גלידה בסעודה. נראה שעדותו של הגר"ד יוסף חזקה משמועתו של הגר"י יוסף בעניין זה שהוא מעיד גם שראה "מעשה רב", וראה את אביו הרבה פעמים שמברך. יש מי שהעלה טענה נוספת מדוע לא לברך על גלידה בסעודה, משום שגלידה היא בכלל צרכי הסעודה לשבוע (קניין תורה בהלכה ח"ד סי' יט-כ). אך במציאות לא נראה כך.