רציתי לשאול כמה שאלות כלליות בדיני עיקר וטפל בברכות לעשות לי סדר. 1. אני מכיר שיש מושג: "כל שיש בו מחמשת מיני דגן - ברכתו מזונות". אני מבין את הפשט שגם כשיש מיעוט מזונות תמיד הברכה היא מזונות. לדוגמא - סלט עם קרוטונים תהיה ברכתו מזונות, ולא הולכים לפי הרוב או העיקר. הבנתי נכון? 2. האם מאכל שהוא יקר יותר נחשב העיקר, ומאכל זול נחשב טפל, או שזה לא קשור למחיר? 3. האם עיקר וטפל במאכלים נקבע במבחן סובייקטיבי או אובייקטיבי? כלומר האם בדיני עיקר וטפל הברכה תהיה הברכה קבועה לכולם או עיקר זה המאכל שברכתו שהכל והוא יברך שהכל? 4. האם אני יכול לברך על כל דבר בנפרד אם אני מפריד אותם? 5. אם אני מברך על הקרמבו שהכל בהתחלה ואז לביסקוויט מזונות, האם יש בזה ברכה שאינה צריכה, או שאין עם זה בעיה. 6. ברכה שאינה צריכה זה ברכה לבטלה או שיש הבדל ביניהם? תודה רבה

שלום וברכה, 1. אכן הכלל הוא שמאכל שיש בו מין מזונות אף שהוא מיעוט - ברכתו מזונות, כל עוד המזונות נועד לטעם או להשביע, ולא רק לדבק את המאכל (שו"ע רח ב, ומ"ב שם). טעם הדין הזה הוא משום שמאכל מזונות הוא חשוב, והוא העיקר ושאר המאכל טפל לו (רמב"ם ברכות ג ה, ומ"ב רח ז). לפי זה מובן שיש יוצאים מהכלל, כאשר המזונות הוא מצד אחד נועד לטעם, אך מצד שני הוא אינו עיקר המאכל. יש בכך כמה פרטים וחילוקים ומחלוקות בפוסקים. בדוגמא שכתבת: יש אומרים שכאשר יש סלט עם כמות מכובדת של קרוטונים שברכתם מזונות – ברכת הסלט תהיה מזונות. אך למעשה נראה שיש לברך על סלט כזה שתי ברכות, מזונות על הקרוטונים, והאדמה על הסלט (עי' שו"ת מנחת אשר ח"ב סי' יד אות ח). 2. אין משמעות למחיר. אך יש משמעות מה עיקר המאכל לאדם. כך כתב הבאור הלכה (סימן ריב סעיף א ד"ה 'אם העיקר מעורב' בשם הדרך חיים): "אם אוכל שני מאכלים שהן מעורבין בקערה אחת אם עיקר כונתו על האחד מברך עליו ופוטר השני אפילו הוא המועט ובסתם מה שהוא הרוב הוא העיקר". כלומר תלוי בדעת האדם מה העיקר, ובסתמא הולכים לפי הרוב. לכן אם אדם אוכל תערובת של חתיכות בקר או עוף בתערובת אורז - הבשר הוא עיקר חשיבות האוכל ולא האורז, אף שהאורז הוא הרוב (שו"ת מנחת אשר ח"ב סי' יד אות ט). 3. נראה שבדרך כלל יש ללכת לפי סתם דעתם של בני אדם, ולא לפי כל אחד. אך כאשר מדובר במאכל שקשה לקבוע מה העיקר ומה הטפל - יש ללכת לפי דעת האדם האוכל (עי' שו"ת מנחת אשר ח"ב סי' יד אות ה). 4. כאשר יש שני מינים כאשר אחד הוא בוודאות העיקר והשני הוא בוודאות הטפל שדינו שנפטר בברכת העיקר - אין להפריד ולברך על שניהם, כי בכך אתה גורם לברכה לבטלה או ברכה שאינה צריכה (מ"ב קסח מג). [ראה בסעיף 6 לגבי ההבדל בין ברכה לבטלה לברכה שאינה צריכה]. כאשר יש ספק אם חלק מהמאכל נחשב טפל הנפטר בברכת מאכל אחר שהוא העיקר – מותר וראוי לברך שתי ברכות על המאכל כדי לצאת מהספק. 5. נחלקו הפוסקים לגבי ברכת הקרמבו: יש מי שאומר שמברכים שהכל בלבד ובכך פוטר גם את הביסקוויט גם אם אכל את הביסקוויט בסוף לבדו, כי הקרם והשוקולד הם העיקר והביסקוויט טפל (אור לציון ח"ב פרק יד הע' כ). ודעת הגר"מ אליהו שמברך על הקצפת ופוטר את הבסיס אך אם אכל את הקצפת ואחר כך את הביסקוויט לבדו מברך על הביסקוויט מזונות (מובא בספר וזאת הברכה עמ' 93). וכן כתב הילקוט יוסף (ריב ג). ויש אומרים שמברך על הקרם לחוד ועל המזונות לחוד (שו"ת מנחת אשר ח"ב סי' טז אות ד, הלכה ברורה קסח לא, ולדעת ההלכה ברורה אם יברך מזונות בתחילה פוטר בכך את הקרם אלא אם כן כיוון שלא לפטור את הקרם). למעשה מכיוון שיש בזה ספק נראה שנכון לברך שתי ברכות. בדרך כלל יותר נוח לאכול את הקרם קודם, וממילא יברך שהכל על השוקולד והקרם, וטוב לכוון שלא לפטור את הביסקוויט, ואז יברך על הביסקוויט. ואף שלדעת האור לציון זה ברכה שאינה צריכה, מכל מקום יש מחלוקת בברכה, וכדי לצאת מהספק אין איסור של ברכה שאינה צריכה. 6. יש הבדל בין ברכה לבטלה לברכה שאינה צריכה, וכפי שהסביר המשנה ברורה (סי' רטו ס"ק יח) שברכה לבטלה היא שמברך בתוך הסעודה על דברים שנפטרו כבר על ידי ברכת המוציא, שזו הברכה שלא לצורך היא כלל ונקראת 'ברכה לבטלה'. וברכה שאינה צריכה היא שעכשיו לא היה הברכה לבטלה, אבל לא היה צריך לגרום לאותה ברכה. כגון אם שלחנו ערוך לפניו ודעתו לילך וליטול ידיו ולאכול, ולוקח קודם הנטילה ומברך על דברים שדעתו לאכלם בתוך הסעודה גם זה אסור שגורם ברכה שאינה צריכה. נחלקו הפוסקים אם ברכה לבטלה אסורה מהתורה או מדרבנן (עי' מ"ב רטו כ). וכתב המנחת אשר (שמות מז ד) שברכה שאינה צריכה אינה אסורה מהתורה וגם לא מדרבנן, אלא שכך חידשו חז"ל מסברא, שכשם שאסור מהתורה להוציא שם שמים לבטלה, וגם בברכה אסרו חז"ל לברך לבטלה, וכל זאת משום כבוד ה' והמורא משמו הגדול יתברך, מסתבר שאין זה מן הראוי לברך ברכה שאינה צריכה. וכתב שמובן לפי זה שמצינו באופנים שונים כאשר הכונה לשם שמים שמשום צורך גדול וענין נשגב הקילו לגרום ברכה שאינה צריכה אף לכתחלה, שכיון שלא מדובר באיסור גמור ומוגדר מהתורה או מדרבנן אלא בהנהגה ראויה וסברא ישרה, כל שאין במעשיו זלזול בכבוד שמו הגדול אין בזה איסור. הרחבה: 1. יש מי שכתב שאם יש כמות מכובדת של קרוטונים שברכתם מזונות אזי ברכת הסלט היא מזונות בלבד (פסקי תשובות ריב ה כתב כן לגבי קרוטונים בסלט, וכן כתבו בספר וזאת הברכה עמ' 122 והלכה ברורה רה יא לגבי קרוטונים במרק). אך ראה במנחת אשר (שם) שכתב לגבי קרוטונים במרק שזה דומה לדברי המשנה ברורה (רה יא) שכתב: "ואם בישל רק מעט לביבות בהרבה מים ועיקר כונת תבשילו הוא רק בשביל המים שהרוטב כמעט צלול בזה בודאי אין המים בטלים ללביבות ומברך על המים שהכל ועל הלביבות בורא מיני מזונות". כלומר שאין השקדי מרק נותנים את עיקר טעם המרק ואינם אלא תוספת, ע"ש. ונראה שהוא הדין והוא הטעם לעניין קרוטונים במרק וקרוטונים בסלט. [שוב ביקשתי מהרב בנימין בייניש רוזנבאום לשאול את חותנו הגר"א וייס אם אכן כך, והשיב לי: "שאלתי את הרב, ואמר אמת נכון הדבר, דין קרוטונים בסלט כדין שקדים במרק"]. וראה בפסקי תשובות (שם) שכתב לברך מזונות בלבד על סלט עם קרוטונים. אך כתב שירא שמים לא יכנס למצב הזה, כי לדעת החיי אדם (נא יג) ושולחן ערוך הרב (סי' רב יג וסי' רד יז) מברכים שתי ברכות כל אחד מטעמו. לדעת החיי אדם מברכים שתי ברכות כי גם מין שהוא טפל אם הוא קצת גדול וניכר בפני עצמו מברכים שתי ברכות (ועי' ביאור הלכה ריב א ד"ה 'אם' שנקט עיקר להלכה לא לברך שתי ברכות כדעת החיי אדם אלא ברכה אחת שספק ברכות להקל). ולדעת שולחן ערוך הרב כל שלא נתבשל או נאפה יחד אין שאר המינים בטלים למין דגן אלא אם כן המין דגן העיקר ושאר המינים טפלים אבל אם מחשיב גם שאר המינים לעיקר, אף שגם המין דגן עיקר אצלו, מברך על כל אחד כברכתו הראויה. [הפסקי תשובות (ריב ה) ציין שהשולחן ערוך הרב כתב זאת בסימן ר"ד סעיף י"ג וסימן ר"ב סעיף י"ז, אך נראה שזו טעות הקלדה וכוונתו לסימן רב יג וסימן רד יז]. 2. עי' במנחת אשר (שם) שבספר וזאת הברכה הביא בשם הגרי"ש אלישיב המובא בספר וזאת הברכה שלעולם מברך על הרוב אף אם המיעוט חשוב ממנו והוא עיקר לגביו. והביא בספר וזאת הברכה חידוש זה גם בשם ערוך השולחן (ריב ב). וביאר בספר וזאת הברכה את דעת הגרי"ש אלישיב שהולכים אחרי הרוב לא משום שהרוב הוא העיקר, אלא משום ביטול ברוב או משום דין רובו ככולו. ומשום כן אין נפקא מינה כלל במה שהמיעוט חשוב מן הרוב בעיני בני אדם. המנחת אשר (שם) דחה דברי הספר וזאת הברכה, וכתב גם שאין הוכחה מדברי ערוך השולחן, ולדעת המנחת אשר הכל תלוי מה העיקר וכדברי הביאור הלכה הנ"ל. 3. מלשון הבאור הלכה נראה שתלוי בכוונת האוכל. וז"ל (סימן ריב סעיף א ד"ה 'אם העיקר מעורב' בשם הדרך חיים): "אם אוכל שני מאכלים שהן מעורבין בקערה אחת אם עיקר כונתו על האחד מברך עליו ופוטר השני אפילו הוא המועט ובסתם מה שהוא הרוב הוא העיקר". דעת הגר"א נבנצל שליט"א (ביצחק יקרא סי' רח, סע' ג) לגבי ברכת וופלים שעיקר וטפל נקבע לפי האדם האוכל, וז"ל: "לענ"ד עיקר וטפל נמדד בדעת האוכל כדמצינו בסימן ריב סעיף א באוכל פת ומליח. ולכן ופלים – האוכלם, אם כוונתו לשביעה, יברך בורא מיני מזונות. ואם לאו יברך שהכל. ברכה אחרונה לעולם יברך בורא נפשות". עכ"ל הגר"א נבנצל. ובמנחת אשר (שם) דיבר על בוטנים המצופים שוקולד, וכתב: "ולענ"ד אין בזה הכרע מה העיקר ומה הטפל, ואפשר שזה תלוי בכל אחד ואחד לפי טעמו, ואם בוטנים ערבים עליו ולא שוקולד מברך על הבטנים ופוטר את השוקולד, אם היפך הדברים מברך על השוקולד ופוטר את הבטנים, אך צ"ע בזה, לדכאורה מסתבר שאין גדר זה תלוי בטעמו של כל אחד ואחד אלא ברובא דעלמא וסתמא דאינשי, אך מכל מקום אפשר דכיון שאין כאן הכרע מצד רוב בני אדם אזלינן בתר כל אחד ואחד, וצ"ע בכל זה (ועיין במשנה ברורה סי' רב ס"ק ג). ולהלכה נראה לכאורה שיברך שהכל ויצא בודאי ידי חובה". עכ"ל המנחת אשר. ולכאורה יש לומר שהבאור הלכה והגר"א נבנצל לא אומרים אחרת מהמנחת אשר. לגבי ההוכחה של הגר"א נבנצל מברכת מליח שהולכים לפי דעת האדם - יש לומר שזה דרכם של בני אדם, שאם אוכלים דג מליח שאוכלים לחם אחר כך. אבל אם יש דבר שנחשב בעיני כלל העולם כטפל והאדם אומר שבשבילו העיקר זה דווקא מה שטפל לשאר העולם אולי בטלה דעתו גם לפי הבאור הלכה והגר"א נבנצל. הביאור הלכה והגר"א נבנצל תולים את גדר העיקר וטפל בדעת האוכל כי מדובר על דבר מצוי בדרך האדם, ולא אומרים בטלה דעתו. 4. ישנם שני טעמים בדברי הפוסקים מדוע כאשר יש ספק בברכת המאכל מותר לגרום לברכה שאינה צריכה כדי לצאת מהספק: א. ברכה שאינה צריכה אינה כל כך חמורה כמו ברכה לבטלה, ולכן מותר לגרום לברכה שאינה צריכה כדי לצאת מהספק. ב. אם גורם לברכה נוספת כדי לצאת מהספק – אין זה נחשב ברכה שאינה צריכה, כי הברכה נצרכת כדי לצאת מהספק. ראה בספר וזאת הברכה (בירור הלכה כט, עמ' 292) שהביא מקורות מדברי הפוסקים לשני הדרכים הנ"ל. יצוין שדעת שולחן ערוך הרב (סי' ריב סע' ח, סי' רטו סע' ד) שטוב לברך על הטפל ואחר כך על העיקר כדי לברך שתי ברכות ואין זה ברכה שאינה צריכה אלא ברכה הצריכה, וז"ל (ריב ח): "כיון שהעיקר והטפל אין ברכותיהם שוות ואם יברך על העיקר תחילה לא יברך כלל על הטפל ואם יברך על הטפל תחילה יחזור ויברך על העיקר טוב יותר לעשות כן להרבות בברכות כי לעולם ירבה האדם בברכות הצריכות וימעט בשאינן צריכות וזו היא ברכה הצריכה שהרי היא מיוחדת להטפל ולא להעיקר וגם בברכת העיקר אינה מיוחדת אל הטפל אלא כוללת גם את הטפל ולא צוו למעט אלא כשיכול לפטור ב' דברים בברכה אחת המיוחדת לשניהם". אך שאר הפוסקים סברו שזה ברכה שאינה צריכה. כאשר יש מאכל שישנו ספק אם הוא נפטר בברכה אחת ורוצים לברך שתי ברכות כדי לצאת מהספק, דנו הפוסקים באיזה אופן נכון לעשות כדי לצאת מהספק. לכאורה יכול לברך על המין שהוא לכאורה העיקר ואז לברך על הטפל, אבל הבעיה היא שאם יברך על העיקר אולי ברכתו כבר פטרה את הטפל, וברכתו על הטפל תהיה לבטלה. ואף אם יכוון בברכתו על העיקר שלא לפטור את הטפל עדיין לא ברור שמועילה כוונתו (שו"ת מנחת אשר ח"ב סי' יד אות יא). ואם יברך על הטפל קודם לעיקר ואז יברך על העיקר, הבעיה היא שיש ספק לגבי ברכת הטפל, אם מברכים עליו את ברכתו הראויה לו או רק ברכת שהכל משום שהוא טפל למאכל אחר. לכן באופן כללי טוב להימנע מלברך על הטפל לפני העיקר כדי לצאת מספק זה (מ"ב רי י). אך אם ברכת הטפל היא שהכל אפשר לברך עליו לפני ברכת העיקר, שאין ספק בברכתו, אלא שיש חסרון שלא יברך כסדר קדימה בברכות. וכתב המנחת אשר (שם) שנראה שיקח ממקום אחר כדי לברך על שני המינים. ובפסקי תשובות (רב הע' 150) הביא בשם כמה פוסקים שאם לפנינו שני דברים וספק אם הברכה של דבר אחד פוטר את השני, יכול לכוון בברכתו על הראשון שלא לפטור את השני הספק, ואחר כך יברך על המאכל השני. ועיין פסקי תשובות (סי' ריב אות ב כללים ח-ט). וראה בספר וזאת הברכה (עמ' 93-94) בשם הגר"ג קרויס שבמקרה שיש תערובת והפרות ניכרים שלדעת החיי אדם יש לברך שתי ברכות, והמשנה ברורה הכריע שלא לברך שתי ברכות, שיקח מאכל אחר ויצא מהספק, ואם אי אפשר לו לקחת פרי ממקום אחר יש להסיר מתחילה את המין שהוא המיעוט מתוך התערובת, ויברך תחילה על מין העץ, ואחר כך יברך על מין האדמה. ואם מין האדמה חביב עליו יהפוך את סדר הברכות. ומאחר שהוציא את מין המיעוט לפני שהתחיל לברך בוודאי לא נפטר על ידי ברכת הרוב, ומחויב לברך עליו. ע"ש בספר וזאת הברכה.