- הלכה
- גדולי ישראל ורבנים
שאלה
ברצוני לשאול מספר שאלות:
א. בהרבה מכתבי ברסלב ובעוד חסידויות (חב"ד למשל)מוזכר הרבה עניין חשיבות הצדיק - אך יש לי קושי מסוים עם זה - ברור לי שאני גרגיר של אבק ואפילו לא, אך עדיין קשה לי להבין איך הצדיק הוא יסוד העולם וכל הטוב לעולם בא רק בזכותו וכן שעלינו להדבק בו, וע"י אמירת שמו בלבד זוכים לניסים וכו’ האם לא עדיף לנו לשאוף לקשר ישיר עם הקב"ה, בלי אמצעים, האם אנשים לפעמים לא מתבלבלים ושוכחים את הגבול הדק וחושבים שהישועה באה להם מהצדיק ולא ח"ו מהשי"ת?
ב. אני ממש מתביישת לשאול אבל כשקוראים מדבריו של רבי נחמן לפעמים אפשר לטעות ולחשוב שיש מן הדברים שמץ גאווה, למשל שהוא אמר שמעכשיו שיש את הספרים שלו - צריך ללמוד רק אותם. אשמח אם הרב יסביר לי איך בדברים אלו מתבטאת דווקא ענווה?
תשובה
את מושג ההתקשרות לצדיקים בכל פעולה מצאנו כבר בפרשת פיקודי אודות בצלאל בעשיית המשכן ושם כתוב (שמות ל"ט א') : "כאשר ציוה ה' את משה" וביאר אור החיים הקדוש: "שהיו אומרים בשעת מלאכה: הרי אנו עושים דבר זה כאשר ציוה ה' את משה". וכן אנו אומרים בכל המצוות: "כאשר ציויתנו על ידי משה עבדך", דהיינו שאנו מבקשים שמצוותינו ותפילותינו יעלו לרצון כאילו כיוונו בהן בכל הכוונות שכיוונו בעשיתן כל הצדיקים אשר מעולם.
את כוונת ההתקשרות בתפילה ביאר הרב החסיד גדליה קעניג זצ"ל ("חיי נפש" סעיף ט"ל): "והנה ענין התפילה להשם יתברך אין היא מסורה לכל אדם, אבל ענינה ומהותה גבוה ונשגב ונורא מאוד, כמבואר בכל הספרים הקדושים. ועד שלא באו אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב וגילוה והמשיכוה בעולם, הייתה נעלמה מעין כל חי. והם הראשונים שהשיגו אותה והשתמשו בה ואחריהם גם השיגוה בחירי צדיקיא (בחירי הצדיקים) והשתמשו בה במסירות נפש, מה שלא עשו האבות, כמבואר בחז"ל בענין נח ואברהם לעומת משה. ועל כן צריך כל אדם שיתפלל תפילתו בהתקשרות אליהם, דהיינו שיכוון תפילתו על דעתם ועל כוונתם, כי עיקר התפילה אינם יודעים כי אם צדיקי הדור".
וכן כתב רבי נתן (ליקוטי הלכות, העושה שליח לגבות חוב הלכה ג' סעיף ב') : "וכל כוונתו בעבודתו ותפילתו - שתגיע העבודה והתפילה להצדיק והוא יעלה אותה למקום שצריך, ואז ניצול מכל הסכנות שבדרך עליית התפילה".
ענין זה של התקשרות לצדיקים הוא יסוד מהותי וחשוב מאין כמוהו בכל עיניני עבודת ה'. במילים קצרות וברורות חרץ רבינו את משפטה של ההתקשרות - לעמוד בראש סולם עצותיו: " ה ע י ק ר ו ה י ס ו ד ש ה כ ל ת ל ו י ב ו - ל ק ש ר ע צ מ ו ל ה צ ד י ק ש ב ד ו ר , ולקבל דבריו, על כל אשר יאמר כי הוא זה, דבר קטן ודבר גדול, ולבלי לנטות חס ושלום מדבריו ימין ושמאל. ולהשליך מאיתו כל החכמות ולסלק דעתו כאילו אין לו שום שכל בלעדי אשר יקבל מהצדיק והרב שבדור" (ליקוטי מוהר"ן קכ"ג).
כלום אי אפשר להאמין בה' ולעבדו כראוי בלא הצדיק?
כותבת התורה: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (שמות י"ד ל"א) וכתבו חז"ל במכילתא: "אם במשה האמינו קל וחומר בה', ומה תלמוד לומר "במשה" (כלומר איזה חידוש בא להשמיענו הכתוב? ופירשו) ללמדך, שכל המאמין ברועה ישראל, כאילו מאמין במי שאמר והיה העולם". כלומר ששקולה האמונה בצדיק כאמונה בה' עצמו. וכן כותבת התורה: "והיה כל מבקש ה' יצא אל אוהל מועד אשר מחוץ למחנה" (שמות ל"ג ז') וביאר רש"י: "מכאן למבקש פני זקן (זה משה שהיה באוהל מועד) כמקבל פני שכינה".
מי שמבקש את ה' וחפץ לדעת דרך בעבודתו - "יצא אל אוהל מועד", ילך אל הצדיק והוא יורהו את הדרך. כך מלמדת אותנו התורה. וכן דיבר פעם אחת רבינו ז"ל בענין זה ואמר: "אי אפשר להיות איש כשר באמת, כי אם כשמתקרבין לצדיק האמת שבדור. כי קודם שנמצא הצדיק האמת בעולם (כמו לפני מתן תורה, למשל) יכולים להתקרב להשם יתברך בעצמו, אבל אחר שכבר נמצא הצדיק האמת בעולם, אי אפשר להתקרב להשם יתברך באמת בשום אופן כי אם כשזוכין להתקרב אליו" (חיי מוהר"ן רצ"ט).
וכן מובא ענין ההתקשרות בדבריהם של גדולי ישראל בכל הדורות, ונביא כאן מעט מהם:
"הנביאים והחכמים מוכנים לקבל החכמה והנבואה, עד ש ב א מ צ ע ו ת ם יושפע השפע ההוא על המוכנים (לכך) מבני דורם" (דרשות הר"ן דרוש שמיני) "אשרי תבחר ותקרב" (תהילים ס"ה ה') - ידוע, שהצדיק בעולם הזה הוא כמו צינור, שבו יורד השפע מלמעלה בזכותו, ו מ מ נ ו י ו ש פ ע ל כ ל ה ע ו ל ם " (חיד"א ב"יוסף תהילות") וזהו ממש דברי רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן תורה ר"מ): "כ ל ה ה ש פ ע ו ת ו כ ל ה ד ב ר י ם ה ם ב א י ם ר ק מ צ ד י ק ה א מ ת".
וכן כתב המלבי"ם אודות מעלת שמואל הנביא (שמואל א' י"ט): "הוא היה המקור שממנו שאבו. הוא היה הנר שממנו הודלקו נפשותיהם באור האלוקי הגדול". וכן ביאר במקום אחר (מלכים ב' ב'): "דרך האור האלוקי להתפלש דרך המאורות הגדולים אל הקטנים. וכל שימצא מאור יותר גדול, יתפלש האור עליו, עד שהוא יעשה צינור ואמצעי להריק על ידו על הכוכבים הקטנים, כמו שתקבל הארץ אור השמש בלילה באמצעות הירח".
וכתב הזוהר הקדוש (השמטות השייכים לחלק ראשון דף ט"ו עמוד ב' בשם "ספר הבהיר"): "יש לו לקדוש ברוך הוא צדיק אחד בעולם, וחביב לו, מפני שמקיים העולם כולו, והוא יסודו והוא מכלכלו ומצמיחו ומגדלו ומשמחו, והוא יסוד הנפשות כולם"!
כמובן שאין המדובר דווקא בצדיקים החיים עימנו בגוף בשר ודם דווקא, כי אם בכל נ ש מ ו ת הצדיקים, וכן ביאר רש"י את הפסוק (תהילים ט"ז): "טובתי בל עליך. לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם", פירש רש"י: "טובות שאתה עושה לי, לא עליך הם לגמלני, כי לא בצידקתי אתה מיטיב לי, אלא בשביל הקדושים אשר המה קבורים בארץ, האדירים אשר כל חפצי - בם, וכל צרכי נעשים - בשבילם (בגללם ובגלל זכותם)".
יש המסתייגים מהתקשרות כה אמיצה לאדם, גדול ככל שיהיה, וחשים בדבר איזה חסרון, כאילו פוגעת התקשרות זו, חלילה, באמונה הבלעדית בה' יתברך. אך את הדמיון המוטעה בין התקשרות לצדיקים להתקשרות לדבר הניפרד מאלוקים, יישב באריכות ובשכל עמוק הרב החסיד גדליה קעניג זצ"ל בספרו "חיי נפש" וכבר שיבחוהו גדולים וטובים על דבריו. תמצית דבריו היא (סעיף י"א ב"חיי נפש"): "הכוונה היא (בדברי הגאון רבי חיים מוולוז'ין ב"נפש החיים") שאסור לכוין ולהשתעבד בשום עבודה ותפילה לשום כח ופרט או פרטים או בחינת קדושה ע ל מ נ ת ל ע ב ד ם ד ו ו ק א ", דהיינו לייחס להם כח עצמי ונפרד מבורא עולם, חלילה. אך מה שאנו מכנים "התקשרות לצדיקים" רחוק מזה כרחוק מזרח ממערב.
ההתקשרות לצדיקים אינה אלא מצות עשה מן התורה - להתדבק בחכמים ובתלמידיהם (כפי שנפסק ברמב"ם פרק ו' מהלכות דעות סעיף ב') וכן פירש הספרי פרשת עקב על הפסוק: "ולדבקה בו" - וכי אפשר לו לאדם לעלות במרום ולידבק באש? והלא כבר נאמר "כי ה' אלוקיך אש אוכלה הוא"... אלא הידבק בחכמים ובתלמידיהם ומעלה אני עליך כאילו עלית למרום". פירש רש"י: "ומעלה אני עליך כאילו נדבקת בי".
"הגם שילמוד אדם כל התורה וכו', אינו מועיל לזכות לתשובה שלמה ולהסיר ממנו כל המסכים המבדילים, אם אינו מתדבק בצדיקי הדור וקדושי ה'" ("מאור ושמש" פרשת מסעי).
"שער המלך - הם הצדיקים, שהם שער ליכנס על ידם למלך, מלכו של עולם. ומי שדבוק להצדיק הוא נתעלה בכל המדרגות. הן תורתו ומעשים טובים שלו, הן פרנסה שלו - לכולם יש עליה" ("דגל מחנה אפרים" פרשת מצורע).
ההתקשרות לצדיקים דומה להקמת המשכן. אפילו אדם גדול ובן עליה, שעשה דבר גדול ויקר עבור המשכן, צריך היה להביאו אל משה, ורק משה יכול היה "לשלבו" במקום הראוי לו, להפכו לחלק מן הקדושה העצומה של המשכן, ולעשותו כלי להשראת השכינה בישראל והשפעת טובה לעולמות כולם. וכן מבאר רבינו בפירוש בענין התפילות (ליקוטי מוהר"ן תורה ב' סעיף ו'): "וכל תפילה ותפילה שכל אחד מתפלל, הוא בחינת איבר מהשכינה, שהם איברי המשכן. שאין שום אחד מישראל יכול לאעלא שייפא בשייפא כל חד לדוכתיה אלא משה בלחוד (שאין שום אחד מישראל יכול להעלות כל חלק וחלק למקומו אלא משה בלבד). בשביל זה צריך להביא ולקשר את כל התפילות לצדיק הדור, כמו שכתוב (שמות ל"ט) "ויביאו את המשכן אל משה", והוא - יודע לאעלא שייפה בשייפה ולעשות אותה קומה שלמה, כמו שכתוב: "ויקם משה את המשכן" (שמות מ').
לא רק תפילות, כי אם גם כל מצוה או מעשה טוב, תורה או רצון של קדושה, צריכים לקשר אל הצדיק. אומנם בוודאי ה' מבחין בכל מעשינו הטובים וכפי ערכם נקבל עליהם בוודאי שכר לעתיד לבוא, אבל מפאת שהם מעורבים בפסולת רבה של פניות וגאוה, ובכוונות פסולות ונמוכות, צריכים מעשינו הטובים הרבה זיכוך וצירוף עד שיהיו ראויים לעלות ולהיות חלק אמיתי של תיקון ותועלת לכלל ישראל ולעולם כולו. (על כך אנו מבקשים לגבי תפילותינו: "יעלה ויבוא ויגיע ויראה וירצה וישמע ויפקד ויזכר זכרוננו ופקדוננו" וכו'. לא בקלות עולות עבודתינו למקומן הראוי להן...)
ההתקשרות לצדיק כמוה כהפקדת עבודתינו הרוחנית בידי שליח נאמן, שיעלה אותה הרבה למעלה ממה שביכולתנו להעלותה. אמר רבי נחמן לאנשיו: "מה לכם לחשוב מחשבות (כלומר מחשבות של בלבולים וספקות מה יעשה עם עבודתכם בקודש ומה תוכל זו לפעול במרומים). אין אתם צריכים כי אם לתת אבנים וסיד, ואני בונה מהם בנינים נפלאים ונוראים" (חיי מוהר"ן רצ"ג). כלומר שאנו צריכים רק לעסוק בעבודת ה' בפשטות, בתורה, בתפילה ובמצוות, ובכח ההתקשרות לצדיק, מעלה הצדיק את מעשינו ובונה מהם היכלות וכלים רוחניים בעולמות העליונים, כשם שאת המשכן בונה דווקא משה.
ובנוגע להתבטאויותיו של רבי נחמן אודות מעלתו. אחד מן הדברים המעוררים תמיהה אודות ברסלב היא, ללא ספק, התבטאותו התדירה ויוצאת הדופן של רבי נחמן אודות מעלותיו.
"אמר: אני איש פלא, ונשמתי הוא פלא גדול" (חיי מוהר"ן רנ"ו)
"ואמר לאחד, שהכח שהיה לדוד המלך עליו השלום לומר שמונה פעמים "אבשלום בני, בני"... (שמואל ב' י"ט א') ועל ידי זה העלה אותו משבעה מדורי גיהנום והכניסו לגן עדן, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מסכת סוטה י') זה הכח יש לו גם כן. שהוא יכול זאת גם כן, להעלות בדיבורו בעלמא את האדם מכל השבעה מדורי גיהנום ולהכניסו לגן עדן" (חיי מוהר"ן רח"צ).
מהי התכלית בכל הדיבורים הללו? התמונה המצטיירת מעבודתו בקודש של רבי נחמן בוודאי אינה מאפשרת לחשוב שהמדובר בהתנשאות. אומנם דברים בגו. כמו בכל דבריו כיוון רבי נחמן גם בדברים אלו לתועלת ולכוונה מיוחדת, ואף כי אין אנו מתיימרים בוודאי לרדת אפילו לתחילת
עד מתי אפשר להתפלל ערבית?
הרב חיים שרייבר | ה אדר תשע"ה

הוצאת אבל משבעה - כיצד?
הרב יצחק בן יוסף | י"א מרחשון תשפ"א

המתים רואים אותנו?
הרב דוד חי הכהן | א אייר תשס"ז
