המ"ב (סימן ז’ ס"ק ב’) מצטט את הרש"ל שכותב: "מי שאכל דבר שחייב ברכה אחרונה ושכח, והטיל מים, ונזכר קודם שבא לברך אשר יצר, איזה מהם קודם? וכו’". נראה מלשון הרש"ל שאם לא היה שוכח היה צריך לברך קודם את הברכה האחרונה ורק אח"כ ללכת להתפנות. והרי מי שצריך להתפנות אסור לו לברך וכן אסור בדברי תורה (מ"ב סימן ו’ ס"ק ט’)?

כוונת הדברים שבזמן שסיים לאכול לא היה צריך להתפנות ולכן יכל לברך אבל אם שכח לברך ונזכר רק כשכבר צריך להתפנות יקדים את ברכת "אשר יצר".